אולם רקנאטי – מוזיאון תל אביב
יום חמישי 21 בספטמבר – 20:30

מנצח – ז'ולט נאג'

איל אדלר: אור הגנוז (2008/2019)
איתן שטיינברג: תהליכים קוסמיים בלב II (2011)
ורדינה שלונסקי: Movement of the Air (1979)
יצחק ידיד: קדוש קדוש ומקולל (2020)

אנסמבל המאה ה-21 נתמך בקונצרט זה ע"י קרן עזריאלי-קנדה.

איל אדלר
איל אדלר הינו חתן פרס ראש הממשלה לקומפוזיטורים, וזוכה בשני פרסי אקום. הוא כיהן כיושב ראש איגוד הקומפוזיטורים בישראל. כמו כן, הוא היה מלחין הבית של אנסמבל מיתר וכיועץ האנסמבל בין השנים 2014-2006. יצירותיו מוקלטות ומושמעות ברדיו בארץ ובחו"ל, ויוצאות לאור במכון למוסיקה ישראלית.

יצירתו האחרונה, In Motion, בוצעה בבכורה עולמית ע"י הסימפונית של וינה בניצוחו של עומר מאיר ולבר בפסטיבל ברגנץ באוסטריה ביולי 2023. יצירתו Alone I return from the Night בוצעה בבכורה בפילהרמונית של מינכן בנובמבר 2019 בניצוחו של ולבר, עם הסולנית הילה בג'יו.

הוא מכהן כפרופסור חבר לקומפוזיציה ותיאוריה באקדמיה למוסיקה ומחול בירושלים, וכיהן בה כראש החוג לקומפוזיציה וניצוח.

על יצירתו "אור הגנוז" כותב איל אדלר: "היצירה בנויה בשלושה חלקים. היא נפתחת במבוא קצר, ובו מלודיה המנוגנת בקרן. מלודיה זו הינה המנגינה הברורה היחידה במהלך היצירה. החלק הראשון מופיע לאחר נושא המבוא, ומאופיין בשינויים תכופים במרקם, טמפי, דינאמיקה, ואופי. שינויים אלו יוצרים תחושת חוסר יציבות וחיפוש אחר משמעות, או נקודת אחיזה.

החלק השני והמרכזי מציג רעיונות ממושכים יותר. במהלך חלק זה, ישנו שילוב בין חומרים מופשטים, נעדרי מלודיה ברורה ובין חומרים קונקרטיים מעט יותר מבחינת בהירות הרמונית וריתמית.

החלק המסיים, חוזר למוטיבים העיקריים שהובאו בחלק הפותח, ומעבדם בצורה חדשה ומפתיעה מבחינת צבע ומרקם.

במהלך היצירה, ישנו שימוש בטכניקות שונות של הפקת צליל, כגון נגינה על הגשר, גליסנדי

וטריל של רבעי טונים, ועוד. תפקיד הפסנתר המפותח, סוללת כלי ההקשה הנרחבת, ושימוש במנעד רחב של גבהי צליל תורמים אף הם לריבוי גוונים ומצלולים.

היצירה הוקדשה ב- 2008 לאמי האהובה, יעל אדלר, שתמכה רבות בלימודי המוסיקה שלי לאורך השנים. אמי נפטרה ב-2010 וזכתה לשמוע את ביצוע הבכורה של היצירה. "אור הגנוז" מנוגנת בחג המוסיקה הישראלית בגרסה מחודשת משנת 2019".

איתן שטיינברג
המלחין איתן שטיינברג הוא זוכה פרס אקו"ם על מפעל חיים (2014), פרס לנדאו לאמנויות (2010) ופרס ראש הממשלה לקומפוזיטורים (2007 ו-2018). בין יצירותיו אופרות קאמריות, מיצבים ויצירות תיאטרון-מוסיקה, יצירות תזמורתיות וקאמריות, ביניהן יצירות ווקאליות רבות אשר חוקרות בדרך ייחודית את הקשר בין קול, טקסט ושפה. כמפעל חיים מתמשך, הלחין עשרות רבות של עיבודים לשירי-עם מהקהילות האתניות בישראל. בשנת 2013 ייסד יחד עם שותפתו לחיים ולעשייה האמנותית – אמנית הקול והיוצרת הרב-תחומית אתי בן-זקן – את האנסמבל הרב-סגנוני הייחודי "מודאליוס" והיה מנצחו ומנהלו האמנותי. האנסמבל פעל באינטנסיביות עד שנת 2021, ובין הישגיו הרבים: שישה אלבומים ובהם מוסיקה עממית בעיבוד שטיינברג לצד יצירות עכשוויות שמלחינים ישראלים הלחינו במיוחד לאנסמבל.

במשך למעלה משני עשורים לימד בחוג למוסיקה של אוניברסיטת חיפה. בין פעילויותיו שם היה ראש החוג למוסיקה (2010-2005) וראש התכנית ללימודים מתקדמים (2021-2015). לצד פעילותו הקומפוזיטורית והפדגוגית איתן שטיינברג פעיל כמנצח של מוסיקה עכשווית וכשופט בתחרויות של מוסיקאים צעירים.

המלחין כתב על יצירתו "תהליכים קוסמיים בלב II": "משקט – לצליל – ושוב לשקט. מאינסוף – לתחום-זמן – ושוב לאינסוף. איך אלמנט מוסיקלי מגיח אל תחום-זמן? איך הוא מתפתח? האם חייבת להיות התפתחות? ומהי? אני מבקש לחלוק אתכם אפשרות אחת מיני רבות. באפשרות זו, עצם הופעתו של אלמנט חדש מהווה התפתחות. האלמנט החדש אינו נובע מאבני הבניין שקדמו לו, אלא מציע משהו עתידי. יחד עם זאת, יש בו משהו מוכר, קמאי, משהו שקודמו כבר נשא עימו… פרגמנטים שמופיעים ונעלמים בתוך רווחי השקט, מהלך מקצבי שחוזר על עצמו, מנגינה שנבנית ומתרחבת עד שנעלמת אל האינסוף – אלו הם מקצת ממרכיבי היצירה. בעת הלחנתה, הדהד בראשי משפט של איינשטיין, האומר שהעבר והעתיד הם רק כיוונים, כמו ימין ושמאל, קדימה ואחורנית.

כיאה לכותרתה, גם היצירה עברה תהליכים משל עצמה, ובמשך כמה שנים חזרתי אליה שוב ושוב, שיניתי חלקים מתוכה ויצרתי ממנה גרסאות חדשות: הגרסה הראשונה נכתבה ב-2008 בהזמנת הקאמרטה הישראלית ירושלים והמנצח אבנר בירון. ב-2012 הלחנתי גרסה קאמרית ליצירה, שונה לא רק בתזמור אלא גם בחלק מהמוסיקה עצמה, עבור האנסמבל הגרמני El Perro Andaluz, וזו הגרסה שתבוצע היום ע"י אנסמבל המאה ה-21. ב-2013 יצרתי גרסה שלישית, עבור התזמורת הסימפונית של טביליסי והמנצח וכטאנג קחידזה, וב-2017 – גרסה רביעית, לתזמורת קאמרית, שבוצעה באסטוניה עם המנצח אנדרס מוסטונן".

ורדינה שלונסקי
שלונסקי היא המלחינה הישראלית הראשונה, נולדה ב-22 בינואר 1905 ביקטרינוסלב (לימים דנייפרופטרובסק), אוקראינה ונפטרה ב-20 בפברואר 1990 בתל אביב. היא למדה פסנתר אצל אגון פטרי וארתור שנאבל באקדמיה למוזיקה בברלין. ב-1929 עברה להתגורר בפריז, שם למדה קומפוזיציה אצל נדיה בולונז'ה, אדגר ווארז ומקס דויטש. בשנים 1937-1934 שהתה בארץ ישראל. בתחילת מלחמת העולם השנייה נסעה לפריז ולאחר הפלישה הגרמנית לצרפת ברחה ללונדון.

ב-1944 עלתה לארץ ישראל והתיישבה בתל אביב. היא כתבה בעיתונות העברית מאמרים בהם הציגה את חייהם ופועלם של גדולי המוזיקאים באירופה, ודנה במוזיקה הישראלית האמנותית ובשאלות הנוגעות לטיבה של המוזיקה האוונגרדית. נושאים אלו הופיעו גם בתכתובות שניהלה עם מוזיקאים כגון יהודי מנוחין, נדיה בולונז'ה ואדגר וארז.

שלונסקי חיברה מוזיקה תזמורתית וקאמרית, יצירות לפסנתר, מוזיקה לתיאטרון, ושירים למילותיהם של לאה גולדברג, ש' שלום, רפאל אליעז ואחיה, אברהם שלונסקי. זכתה בפרס ראשון מטעם הממשלה הצרפתית לנשים מלחינות (1931), פרס ברטוק (1948), פרס אקו"ם (1973) ופרס אקו"ם למפעל חיים (1984).

Movement of the Air (1982) לעשרה כלים, הכתובה להרכב של כלי נשיפה, כלי קשת ופסנתר, היא אחת היצירות המאוחרות של ורדינה שלונסקי. ביצירה זו, שחוברה בטכניקת הלחנה סריאלית

חופשית, באה לידי ביטוי השפעת המוסיקה המודרנית על יצירתה של שלונסקי, שספגה את התרבות המוסיקלית האירופית ונמנעה, בדרך כלל, משימוש בסממנים ים-תיכוניים. סגנון אטונלי דומה מופיע גם ביצירות כמו Euphony (1967/1979) לתזמורת קאמרית, ובכמה יצירות לפסנתר בהן "השתקפויות" ו"מבוא וסקרצו" משנות השישים. ליצירה, שכתב היד שלה שמור בארכיון הספרייה ע"ש פליציה בלומנטל, שתי גרסאות נוספות, לשמונה ולתשעה כלים. היא רואה אור כעת לראשונה ומבוצעת בביצוע בכורה (דברי ההסבר על היצירה נכתבו ע"י ד"ר ענת ויקס).

יצחק ידיד
ידיד נולד בירושלים ולמד פסנתר וקומפוזיציה באקדמיה למוסיקה ע״ש רובין בירושלים, בקונסרבטוריון ניו אינגלנד בבוסטון ובאוניברסיטת מונאש במלבורן. מאז 2008 הוא מתגורר באוסטרליה ומשמש כפרופסור-עמית לקומפוזיציה.

רשימת יצירותיו כוללת למעלה מ-50 יצירות תזמורתיות, קאמריות, סולניות ווקאליות.

ידיד הוא חתן פרס עזריאלי למוסיקה יהודית. הוא זכה בפרסים ובמענקים רבים, ביניהם פרס ראש הממשלה לקומפוזיטורים, פרס לנדאו לאמניות הבמה, מלחין הבית במרכז ג׳ודית קייט ובאקדמיה לאמניות הביצוע של אוסטרליה המערבית ועוד.

"קדוש קדוש ומקולל" חוברה, לדברי המלחין, בהשראת הר הבית בירושלים. "יצירתי", הוא אומר, "היא מעין דוקומנט אודות קדוש, שהוא גם מקום של קללה, של אלימות בין-דתית. היצירה היא אפוא הומאז' מלא סתירות לעירי, ירושלים. היא מורכבת, על שני חלקיה, מ-24 תמונות מוסיקליות, הקשורות זו בזו והמגשרות בין גישות קומפוזיטוריות, שמקורן בשתי מסורות רחוקות ומנוגדות: מחד, מוסיקה ופיוטים של עדות המזרח ומאידך, מסורות אירופיות, מוסיקת אוונגרד ומוסיקה מאולתרת".

תחילתה של היצירה במעין שאגה, שבעקבותיה באה חטיבה שקטה, א-סימטרית מבחינה ריתמית, המתפתחת אט-אט לשיא, שבו באות לידי ביטוי תכונות היסוד של היצירה, האנרגטיות שלה, ההתלהבות הבלתי-מתפשרת שהיא חדורה בה. ההפסקות המעטות בתכליל מלאות מתח ומעוררות תנועה מתמדת קדימה באמצעות מעברים קוהרנטיים מהחטיבות האקורדיות אל החטיבות ההטרופוניות. כך, מציין המלחין, נע מירקמה של היצירה מ'מזרח' ל'מערב' ובכיוון ההפוך, בהדהדו צלילים הנשמעים בירושלים, במקום הטעון והנפיץ, ששימש ליצירה, כאמור, מקור השראה.

ז'ולט נאג' – מנצח
ז'ולט נאג' הוא מנצח אורח ראשי של אנסמבל המאה ה-21. הוא פעיל כמנצח בבתי אופרה ובאולמות קונצרטים מאז 1987 ונחשב לאחד המומחים בה"א הידיעה בתחום הביצוע של מוסיקה חדישה. הופיע עם  תזמורות והרכבים רבים ברחבי אירופה וביפן, והשמיע בבכורה למעלה מ-500 יצירות בנות-זמננו. הוא זכה בפרס מיוחד על תרומתו לעידוד היצירה הישראלית המקורית.

הוא למד ניצוח באקדמיה ל מוסיקה בבודפשט והשתתף בסמינרים שניהל פטר אטווש, והיה לאסיסטנט שלו. ב-2002 מונה לפרופסור לניצוח בקונסרבטוריון הלאומי בפריס. שימש כמנהל אמנותי של כיתות האמן למנצחים מטעם התזמורת הפילהרמונית באוסטראבה ושל כיתות האמן הירושלמיות למנצחים צעירים.

אנסמבל המאה ה-21
אנסמבל המאה ה-21 נוסד בשנת 1991. באנסמבל חברים 14 נגנים מטובי הנגנים בארץ. סדרת הקונצרטים "תגליות" של האנסמבל מבוצעת באופן קבוע באולם צוקר שבהיכל התרבות תל אביב. כל הקונצרטים מוקלטים ומשודרים.

מאז הקמתו, נחשב האנסמבל לגוף המוביל בארץ בכל הנוגע לביצוע מוסיקה עכשווית. הדבר בא לידי ביטוי בשיתופי פעולה עם מנצחים וסולנים חשובים מחו"ל, ובהזמנות רבות להופיע במרכזים ובפסטיבלים בינלאומיים.

בשנת 2005 הקים האנסמבל מרכז למוסיקה ואמנות עכשווית ביפו – "התיבה". המקום משמש כמפגש לה