18:15 – אולם מוזיאון טיקוטין

תלמידי מגמת המוסיקה בתיכון "רעות לאומנויות" חיפה מלחינים ומבצעים:

נגה חלפון: משחקים
כינור – נעמה בן זקן | פסנתר – נגה חלפון

אנדרה היידו: שני פרקים מתוך היד השלישית
פסנתר – אוריאל אלון  

נעמה בן זקן: Ground
כינור – נעמה בן זקן | פסנתר – נגה חלפון
אור ורד: סליחה
חליל – איה קורוגודסקי | קלרניט – עמרי רוגל | צ'לו – מיכל רייפלד 
אנדרה חאג': רפסודיה בדו מינור
טרומבון – קסם ניניו | פסנתר – אוה רובינשטיין 
צבי אבני: טריפטיכון
פסנתר – אוה רובינשטיין
אוריאל אלון: הקהיון של סופי
סקסופון – אילן גומוש | פסנתר – אוריאל אלון 

מנהל המגמה – ד"ר אופיר אילזצקי

ביה"ס השש-שנתי, רעות לאמנויות, הינו מן המוסדות המובילים בישראל בהוראת האמנויות לגילאי חט"ב ותיכון. מגמת המוזיקה ברעות הינה בעלת תוכנית ייחודית במוזיקה הקלאסית, ובין בוגריה נמנים זה כבר עשורים פעילים מרכזיים בתעשיית המוזיקה הקלאסית בישראל ובעולם. בחוד החנית ללימודיהם לבגרות בתיכון רעות עומד מקצוע הקומפוזיציה, בו מתמקדים התלמידים החל מכיתה ט'. תוצרי הגשות הבגרות זוכים באופן עקבי, שנה אחר שנה, לתשבוחות הפיקוח והבוחנים, אך לעיתים נדירות מוצאים את דרכם אל אוזני הקהל הרחב.
בערב זה ניתנת לנו הזדמנות נדירה להציץ אל עשייתם של מוזיקאי הדור הצעיר, העתידים להוות קולות מרכזיים בעולם המוזיקה של מחר לצד כמה נכסי צאן ברזל, מן הרפרטואר המודרני הישראלי.

נגה חלפון – משחקים:
"משחקים" היא רפסודיה לכינור ופסנתר שנכתבה בהשראת השיר אקדח של אביתר בנאי. שירו של אביתר עורר בי רגשות עזים, מאחר ולשיר סיפור קשה. השיר נתן לי השראה לכתוב רפסודיה המתארת את המעבר מסצנה אחת לאחרת, כאשר לכל סצנה אופי שונה, ממש כמו בשיר של אביתר. בנוסף, היה לי חשוב לתת ליצירה את האווירה של "אקדח", וישנם כמה אזכורים לשיר במהלך היצירה. כל הסצנות מקושרות באלמנטים שונים ובאמצעות נושאים דומים.

היד השלישית:
היצירה "יד שלישית" היא מן היצירות המאוחרות של אנדרה היידו. המלחין מסר את התווים לעדה רוזנברג על מנת שתתן אותה לתלמידיה בתור יצירה ישראלית לבגרות. מאז ועד היום היא ממלאת את "צוואתו הרוחנית".

נעמה בן זקן – Ground:
היצירה Ground שואבת השראה מסגנון כתיבה עתיק הנקרא "פסקאליה", שבו היצירה בנויה על קו של מספר צלילים. הקו חוזר על עצמו שוב ושוב במהלך היצירה כולה ומהווה בסיס הרמוני לכל המתרחש בה. ב-Ground בחרתי בסדרה של שישה צלילים כרומטיים יורדים, והם הפותחים אותה בפסנתר. הצלילים הללו חוזרים שוב ושוב ללא הפסקה במהלך היצירה כולה. בחרתי לקרוא ליצירה בשם זה, משום שסדרת הצלילים החוזרת נמצאת לרוב בבאס – בקול הנמוך ביותר, ולכן מתפקדת כאדמה, משטח שעליו מתרחשת המוזיקה עצמה. צלילי הכינור והתמיכה וההרמוניות בפסנתר יוצרות גוון "אדמתי" ומתחבר לטבע. בנוסף רציתי לכתוב מוזיקה שעוברת תהליך טבעי של התפתחות, מתחילה כדבר ראשוני, הופכת למורכבת ומפותחת, ולבסוף שבה אל ראשיתה, כמו האדמה המשתנה כל הזמן ולעולם אינה נשארת סטטית.

אור ורד – סליחה:
היצירה "סליחה" נכתבה במקור כליווי לשיר, אך נהפכה ליצירה פוליפונית בפני עצמה לחליל, קלרינט וצ'לו. כיוצא בזה, יש ליצירה מילים ומנגינה, בעוד המילים מבטאות רצון להבטחה ולא לסליחה, כיוון שסליחה זה כמו להישאר בעבר אותו לא ניתן לשנות, בעוד הבטחה תורמת לעתיד טוב יותר.

אנדרה חאג' – רפסודיה בדו מינור:
היצירה כתובה לטרומבון ופסנתר בצורת רפסודיה. יצירה זו קרובה ללבי, מכיוון שאני מתאר את עצמי ואת הרגשות שלי דרך היצירה . רציתי לחקור את האזור האפור הא-טונאלי ולראות לאן אפשר להגיע ומה שעשיתי בפועל זה שהצלחתי לשלב בין העולם הטונלי והא-טונאלי. אני מתחבר לשילוב של שני העולמות האלה, במיוחד הא-טונאלי שמתאר את הצד האפור שבתוכי.

צבי אבני – טריפיכון:
טריפטיכון לפסנתר סולו חובר בניו יורק בסתיו 1993. השהייה במרכז המוזיקה והתרבות הגדול והתוסס של אמריקה ומרחק מן הבית ודאי השפיעו את השפעתם על הלכי הרוח שביצירה, אך ביסודו של דבר דומני שניכרים כאן כמה מהאלמנטים של מזרח ומערב האופייניים ליצירות לפסנתר שכתבתי בתקופות שונות של חיי.
את שלושת פרקי היצירה יש לנגן כמעט ללא הפסקה, כשרק נשימה קצרה מפרידה ביניהם. הפרק הראשון הוא פרלוד סוער, שבו משולבים מרכיבים מנוגדים בעלי אופי רך למדי. הפרק השני הוא אינטרמצו לירי ובו, כמעין מוטו, מובאה ממרובעים לעומר כיאם. פרק הסיום הוא הארוך בין השלושה והוא מהיר וקל באופיו.
מבחינה צורנית, שלושת פרקי היצירה מתפתחים במסגרת המבנה א-ב-א, כל אחד בדרכו וברמת מורכבותו.

אוריאל אלון – הקיהיון של סופי:
היצירה "הקיהיון של סופי" מיועדת לסצנה מתוך ההצגה "עד מאה ועשרים" מאת ג'ייני פטרל, כריסטופר היימן וניל מונגהן. יצירה זו מהווה את הזיכרון השלישי והאחרון של הדמות סופי, בזיכרון זה אנו מגלים שסופי חולת קיהיון, דמנציה, ואנו חווים את הרגרסיה דרך עיניה עד למותה.
ביצירה זו על נגן הסקסופון להתמקם על ברכיו מתחת לקשת הפנימית של פסנתר הכנף. בנגינתו עליו להקשיב בזהירות לרעד מיתרי הפסנתר ולצלילים העיליים שהוא מפיק.
האתגר שלקחתי על עצמי הוא לגרום לקהל להרגיש את העיוותים המתהווים במוחה של סופי ולדמות באופן מוזיקלי את החוויה של חולה בדמנציה.