מנהל מוסיקלי – סטיבן סלואן (ארה"ב/ישראל)

20:30 – אולם 'הנרי קראון' תיאטרון ירושלים

מנצח – נעם צור

חיה צ'רנובין: Once I Blinked and Nothing was the Same 
ינעם ליף: ממראות עיר האבן – סימפוניה מס' 2
תהומה…, סודה… | תלויה על ענן…, משובצת בשמש…
סמיר עודה-תמימי: XYLO
חיה צ'רנובין: Once I Blinked and Nothing was the Same
יחזקאל בראון: דיברטימנטו
Vivace | Larghetto | Moderato | Vivace

ארבעה מחשובי המלחינים שלנו מנוגנים על הבמה הערב בקונצרט הפתיחה של החג, ארבעה עולמות שונים ויחודיים של כתיבה סימפונית המתייחסת למקומי ולאוניברסלי כאחד. יחזקאל בראון שהשנה ימלאו 100 להולדתו הוא מהמלחינים הישראלים האהובים ביותר, והמוסיקה שלו היא בעלת שטף אורגני ומלודיוּת שופעת וטבעית. הסימפוניה השנייה של ינעם ליף ממראות עיר האבן – שנכתבה עבור תזמורת ירושלים ב 1995 – היא קומפוזיציה שלמה ומהודקת שמשלבת לתוכה כמה מהעולמות ההופכיים של העיר ירושלים: שירתה של המשוררת זלדה, המוסיקה של יהודי אתיופיה, והירושלמי מכל – ספר ישעיהו. סמיר עוֹדה-תמימי הוא קול מקורי ומרתק וביצירתו הסימפונית האחרונה XYLO – שנכתבה לרגל 200 שנה לתזמורת הקונצרטהאוס בברלין – הוא הופך את התזמורת עצמה לכלי נקישה ומאתגר את התפיסה של מהי התזמורת, לא רק כגוף של מוסיקאים אלא ככלי נגינה בפני עצמו. חיה צ׳רנובין היא מהמלחינות החשובות בעולם כיום, והמוסיקה שלה פונה לנימים האינטימיים והעדינים ביותר של רגש אנושי ותנודה נפשית. יצירתה הקצרה היא מיניאטורה תזמורתית: מעין סתירה מובנית בין גודל הגוף המנגן למשך הזמן של היצירה, ובגלל אופן כתיבתה היא שונה בכל ביצוע חי. לכן – אחרי מצמוץ אחד, הרף עין, העולם המוסיקלי שנגלה לעינינו ואזנינו יהיה שונה מן הקצה אל הקצה, וכך גם החוויה האישית של כל מאזינה ומאזין.

חיה צ'רנובין
ילידת ישראל, 1957. למדה באקדמיה ע"ש רובין בתל אביב, בברלין ובאוניברסיטת סן דייגו קליפורניה, ולאחר מכן באסהי שימבון ביפן (1993-95) ובאקדמי שלוס סוליטיוד בגרמניה (1996).
יצירותיה של צ'רנובין כוללות מוזיקה קאמרית ותזמורתית, עם ובלי אלקטרוניקה, והן נוגנו ברוב הפסטיבלים החשובים למוזיקה חדשה.
צ'רנובין הייתה אמנית הבית של בית התיאטרון של באזל ב-2007, של פסטיבל זלצבורג 2005/6 ובפסטיבל לוצרן, שווייץ ב-2013, במניפסט אירקאם פריס 2014 ובפסטיבל האדרספילד (בריטניה) 2021. לימדה הלחנה במוסד JML בטוקיו, ובקורסי הקיץ של דרמשטט (1994 ועד לעת הנוכחית), הייתה פרופסור למוזיקה באוניברסיטת סן דייגו (1997-2005), והייתה האישה הפרופסורית הראשונה באוניברסיטה למוזיקה ולאומנויות הבמה בווינה (2006-2009). משנת 2009 היא פרופסור למוזיקה באוניברסיטת הרווארד. לימדה באקדמיית הקיץ/שלוס סוליטיוד (2003-2017).
בין הפרסים בהם זכתה: ייצגה את ישראל ברוסטרום למלחינים של אונסקו 1980; זכתה בפרס למוזיקה ע"ש קרנישטיין 1992, בפריינקורס דרמשטט, הזמנה לפאנל הקריאה באירקאם 1998; פרס ההלחנה של קרן סימנס 2003; קרן רוקפלר 2004; מועמדות כחברה בווסנשאפטקולג ברלין 2008; פרס קרן פרום 2009 ופרס עמותת קרן גוגנהיים 2011; הפרס לאמנות ע"ש היידלברגר; התקליטור הדיוקן The Quiet שיצא בחברת WERGO (חמש יצירות לתזמורת) זכה בפרס רבעון מבקרי התקליטים הגרמניים (2016). נבחרה לחברה באקדמיה לאומנויות בברלין 2017, וכחברה של האקדמיה הבווארית לאומנויות, מינכן 2021, ולאחר מכן זכתה בפרס המחברים של GEMA לאופרה ב-2022.
על היצירה: ״דמיינו לעצמכם שאתם בבית ויש הרבה חלונות בחדר בו אתם נמצאים. בנקודה מסוימת, משהו מוזר ובלתי נתפס מתרחש בחוץ, אך עד שאתם קולטים מה שקורה הוא כבר חלף לו. וכשאתם לבדכם בבית עם ההרגשה המשונה הזו ואתם מקשיבים לקול נשימתכם…״.

ינעם ליף
נולד בירושלים ב-1953. קטלוג יצירותיו מונה יצירות תזמורתיות, קונצ'רטי ויצירות לאנסמבלים גדולים לצד מוזיקה קאמרית ומחזורי שירים אינטימיים. עבודתו היצירתית זיכתה אותו בפרסים רבים. ליף הוא חתן פרס ראש הממשלה לקומפוזיטורים בשנים 1993 ו-2006. הקונצ'רטו לכינור והקונצ'רטו לוויולה מפרי עטו זכו בפרסי אקו"ם, ועל מכלול יצירתו זכה ב-2010 בפרס אקו"ם למפעל חיים במוזיקה קונצרטית. יצירותיו בוצעו ע"י כל התזמורות והאנסמבלים המובילים בארץ ובפסטיבלים ברחבי העולם. ינעם ליף חיבר יצירות בהזמנת גופים יוקרתיים כמו קרן פרום למוזיקה באוניברסיטת הרווארד, האגודה למוזיקה קאמרית של פילדלפיה, האגודה למוזיקה חדישה של מנהיים, המרכז האירופאי לאמנויות בדרזדן, אנסמבל פלורל במדריד, אנסמבל מיתר, אנסמבל המאה ה-21, הפסטיבל הבינלאומי למוסיקה קאמרית בירושלים ועוד. יצירותיו יצאו לאור בתקליטורים בחברות שונות והוקלטו ושודרו ע"י תחנות רדיו ברחבי העולם.
ינעם ליף מוצא סיפוק רב בדיאלוג האמנותי והאנושי בין המלחין והמבצע. הוא גם רואה חשיבות גדולה בעבודתו הפדגוגית ובעידוד כישרונות צעירים בתחום ההלחנה בחיפוש אחר קולם האישי.
הוא פרופסור לקומפוזיציה באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים ובשנים 2012–2021 כיהן כנשיא האקדמיה. היה מלחין אורח בבית הספר הגבוה לאמנויות בברלין, באקדמיה למוזיקה ותיאטרון במינכן, בקונסרבטוריום מאסטריכט בהולנד, באקדמיה ע״ש ליסט בבודפשט, באוניברסיטת לייפציג ובאוניברסיטת סטנפורד, ופרופסור אורח באוניברסיטאות סינסינטי ופנסילבניה.
על היצירה: "ממראות עיר האבן" הוזמנה ע"י התזמורת הסימפונית ירושלים, רשות השידור,  ומנהלה המוזיקלי דוד שלון, ובסיוע קרן תל אביב לספרות ולאמנות, לפתיחת עונת הקונצרטים 1995/96 ולרגל חגיגות ה-3000 לירושלים. היצירה נכתבה באביב וקיץ 1995 ונוגנה לראשונה בבכורה עולמית בספטמבר 1995, בסדרת קונצרטים בוורוצלאב (פולין), בפראג (צ'כיה) ובירושלים. סיור הקונצרטים של התזמורת באירופה ב-1996 הביא את היצירה ל-13 ערים מרכזיות בגרמניה, בספרד, בצרפת, בשוויץ ובאוסטריה.
"כאשר קיבלתי את ההזמנה ליצירה זו", מספר המלחין, "פניתי, שוב, אל שירתה של זלדה, אשר הייתה ועודנה מקור השראה עבורי. כותרות שני הפרקים – 'תהומה…, סודה…'  ו'תלויה על ענן…, משובצת בשמש…' הם דימויים הלקוחים משיריה של זלדה 'פרחתי בבית אבן' ו-'עמדתי בירושלים', שירושלים מוצגת בהם כעיר של ניגודים: עיר של חיי יומיום ושל חיי נצח, של זיכרון, אושר, אובדן והתחדשות.
"שני חומרים מוזיקליים מצאו את דרכם אל תוך היצירה, ובדרך שאינה מודעת כלל ועיקר. למוטיב הפותח את הפרק הראשון יש זיקה לזה הפותח את יצירתו של ריצ'ארד וורניק, 'מראות אימה ופליאה', שירושלים מופיעה גם בה בדימוי שמקורו בספר ישעיהו. בפרק השני, הושפע החומר המלודי מפיוטים שונים של יהודי אתיופיה, גם אם הדבר אינו ניכר בבירור על פני השטח. מעבר לכוונתי לחבר בין מסורות חדשות ועתיקות, הייתה זו מעין התרסה  סמלית מול הניסיון הנואל שהיה בזמנו להטיל ספק בשייכותם של חברי קהילה זו ובכמיהתם העזה לירושלים".

סמיר עודה-תמימי
המלחין סמיר עודה-תמימי פיתח שפה מוזיקלית ייחודית, השואבת ממעורבותו האינטנסיבית במוזיקת אוונגרד מערבית לצד מסורת ההופעה המוזיקלית הערבית. יליד ג׳לג׳וליה שבקרבת תל אביב וכמי ששאב השראה ממוזיקה קלאסית אירופאית ומן האסתטיקה של המוזיקה החדשה, המלחין הגיע לגרמניה כשהיה בן 22 כדי ללמוד מוזיקולוגיה והלחנה. כשהיה מעורב במודלים לחיקוי בהלחנה כג'יאקינטו שלסי ויאניס קסנאקיס, מצא עצמו גם מתמודד עם התרבות המוזיקלית של מולדתו.
יצירותיו של עודה-תמימי מבוצעות בפסטיבלים ידועים ובאולמות קונצרטים ברחבי אירופה, והוא קיבל הזמנות ליצירות מדויטשלדפונק, סאארלנדישר רונדפונק, דונסאורשינגר מוסיקטאגן, המרכז האירופי לאמנויות הלראו, WDR והבאיירישר רונדפונק/מוזיקה ויווה.
בשיתוף פעולה עם ה-RBB ו-Kairos, אנסמבל זעפרן, שבסיסו בברלין, הוציא לאחרונה תקליטור דיוקן שזכה לשבחי הביקורת ובו יצירות קאמריות מאת המלחין. הקלטות נוספות של יצירותיו הופקו בחברת WERGO, בין השאר.
סמיר עודה-תמימי הוא חבר באקדמיה לאמנויות בברלין מאז 2016, שנה בה זכה בפרס מחבר המוזיקה הגרמנית ע״י GEMA.
על יצירתו XYLO: צלילים עציים עזים, אותם מפיקים נגני כלי המיתר, כשהם חולפים באיטיות ובכוונה תחילה למרכז הבמה מכל צדי האולם, פותחים את היצירה. הצלילים המתים, המופקים באמצעות מכות במקלות עץ בגדלים שונים זה על גבי זה, מזכירים טקסים שחוו נוצרים אורתודוקסים ושל ה"סמנטרון" – כלי נקישה ארוך עשוי עץ, בו היכו כמרים בכנסייה האורתודוקסית, או שהשתמשו בהם בטקסים ארכאיים שאין להם קשר לדת הנוצרית.
פעמוני הפח, שצליליהם המתכתיים חודרים ליצירה שוב ושוב, גם הם בעלי זיקה דתית, משום שנזירים קתוליים, במיוחד באיטליה, גוררים פחיות מאחוריהם כדי לגרש רוחות במהלך טקסים.
מאפיינים ייחודיים אחרים בתיווי כוללים את רעשני הדלועים בהם משתמשים השמאנים באפריקה, תופי רעשנים סיניים, ואת פעמוני היד הקטנים, בהם מנגנים נגני כלי הנשיפה ממתכת, הנשמעים במהלך תפילות טיבטיות. מאפיין טקסי, הנובע מתוך תיווי זה, שולט ביצירה כולה – המקום בו היא מתחילה, היכן היא מסתיימת, מהיכן היא מתפתחת ומגיעה לשיא. סמיר עודה-תמימי מצביע על כך שזו אינה יצירה דתית, אלא המצאה של טקס מוזיקלי כתצורת אמנות המיועדת לפעול כנגד שכחת המקורות ומשמעותם.
הקשר שבין ההמונים ובין הפרט מתואר אף הוא, ובו כל פרט מתקיים בדרכו שלו בלי לאבד את היחס לקהילה. כלי המיתר מנגנים סולמות נבדלים של רבעי טונים, והם פונים לנתיבים אחרים במקצבים שונים, ובכל זאת יוצרים קבוצה מגובשת של קולות בתוך התזמורת. כלי הנשיפה מעץ מגיבים באמצעות צלילי אוויר המפתחים ויוצרים טוויה סמיכה של צלילים, ובה בעת מקצבים שובי אוזן חוזרים על עצמם בכלי הנקישה – טקס הנוצר מכל עברי הקהל.
XYLO הוזמנה לציון 200 שנה לקונצרטהאוס ברלין.

יחזקאל בראון
נולד ב-1922 בברסלאו, גרמניה (היום ורוצלב, פולין) ועלה לארץ עם הוריו ב-1924. למד הלחנה באקדמיה למוסיקה בתל אביב אצל אלכסנדר אוריה בוסקוביץ'. כמו כן, היה מוסמך של אוניברסיטת תל אביב בלימודים קלאסיים. בראון לימד באקדמיה למוסיקה בתל אביב בשנים 1953-1990 וכיהן כמנהל האקדמיה בשנים 1979-1981. כמו כן, לימד מוזיקה באוניברסיטת תל אביב וחינוך מוזיקלי לגיל הרך ולגיל ביה"ס העממי בסמינר הקיבוצים בשנים 1951-1960.
ב-1975 נסע בראון לצרפת ללמוד שירה גרגוריאנית במנזר סולם הבנדיקטיני, מפי האב דום ז'אן קליר. הוא הושפע ממסורות מוזיקליות יהודיות ומזרח-תיכוניות, מפולקלור ישראלי וממוזיקה של ימי-הביניים, ושאב השראה מהיצירה הספרותית ומהשירה העברית לדורותיה. בראון חיבר מוזיקה תזמורתית, מוזיקה קאמרית, מוזיקה לכלי סולו ומוזיקה מקהלתית. כמו כן, חיבר מוזיקה לתיאטרון, לקולנוע, לטלוויזיה ולבלט, ועיבודים ללחנים יהודיים מסורתיים. בראון הוא חתן פרס ישראל לשנת 2001. נפטר בשנת 2014.
על היצירה "דיברטימנטו": היצירה היא תזמור שנעשה בשנת 2006 ליצירתו המוקדמת של יחזקאל בראון "עמק הירדן", פרקי מחול לתשעה נגנים. זו יצירה לבלט שחוברה לאירוע חגיגי לכבוד יובל יישובי עמק הירדן, והיא כתובה לחליל, קלרינט, בסון, קרן יער, חצוצרה, טרומבון, פסנתר, קונטרבס, ושבעה כלי הקשה. החזרות על הבלט היו, כלשונו של בראון, "בלתי נעימות". הכוריאוגרפית ישבה בעת החזרות בפנים זועמים ונראתה בלתי מרוצה כל העת. הבלט הריאליסטי התבסס על הווי החיים בקיבוץ, ואחת התמונות העלתה על הבמה את ההורים המבלים עם ילדיהם לאחר העבודה.  בראון בחר ללוות תמונה זו בצלילים של שיר לכת עליז. ואז התפרצה הכוריאוגרפית בטענה שהיא התכוונה בתמונה זו לאווירה של שלווה רגועה ומהורהרת. בראון נפגע מיחסה ונטש את החזרה, אך מזגו הטוב גבר והוא חיבר עד למחרת מוזיקה לפי דרישתה. אולם האווירה הכללית ששררה בחזרות ובאירוע הרחיקה אותו מהיצירה, שלא בוצעה מאז.
רק בשנתו השמונים וארבע חזר אל היצירה ותזמר אותה לתזמורת מלאה. האידיאל של הפניה אל המזרח ששלט בשנות החמישים וראשית שנות הששים של המאה העשרים במוזיקה הישראלית מתמזג כבר בפתיחת היצירה בטכניקה המערבית של עיבוד מוטיב קטן המופיע בחליל ובהיפוכו בקלרינט. התזמור עשיר מאוד ומאפיין אותו שימוש רב בכלי הקשה. הטמפו משתנה פעמיים במהלך הפרק הראשון ומגיע לתנועה סינקופית בויואצ'ה.
הפרק השני נשלט אף הוא על  ידי כלי ההקשה באוסטינטו לכל אורכו – מקצב עקשני חוזר בשלושת תופי הטום טום. רובו של הפרק השלישי נע במשקל חמישה רבעים חסר מנוחה. פרק הסיום נפתח במחול טרנטלה תוסס, ומגיע לסיומו במארש רעשני ומהיר.
ביצוע זה מציין מאה שנה להולדתו של יחזקאל בראון, מחשובי מעצביה של המוזיקה הישראלית האמנותית. (מאת יהואש הירשברג, מחבר הספר "יחזקאל בראון: חייו ויצירתו" במשותף עם רתם לוז ויחזקאל בראון).

נעם צור – מנצח
יליד ישראל, 1981, מאז 2016 הוא מנצח אורח ראשי בתזמורת הסימפונית של דוברובניק. כיהן כמנהל מוזיקלי של התזמורת הסימפונית בעיר סאלטה, פסטיבל האופרה טינו פטיירה בדוברובניק ותזמורת הקאמרפילהרמוני פרנקפורט. כמו כן היה מנצח הבית וממלא מקום המנהל המוזיקלי של האופרה והתזמורת בהיידלברג, מנצח ראשי באופרה והתיאטרון אאלטו בעיר אסן בגרמניה, ויועץ אמנותי בפרויקט המלחינים בפסטיבל לוצרן, שם ניצח על ביצועי בכורה ויצירות של מלחינים בני זמננו ומלחיני מופת של המאה ה-20.
ניצח על כל הגופים החשובים בישראל, לרבות האופרה הישראלית והתזמורת הפילהרמונית הישראלית, ומנצח בקביעות גם על הרפרטואר הסימפוני והקאמרי מעל במות הקונצרטים בגרמניה, ארה"ב, שוויץ, איטליה, סרביה, רומניה, צ'כיה, סלובניה, סלובקיה, פולין, דרום אמריקה, דרום אפריקה ועוד.
הרפרטואר האופראי של נעם צור כולל 50 אופרות כגון: לה בוהם, לה טרוויטה, טורנדוט, דון ג'ובאני, חליל הקסם, נישואי פיגרו, ריינגולד, טנהויזר, הנסיך איגור, וורטר, כרמן, דולי הפנינים, הספר מסביליה, טירתו של כחול הזקן, וביצוע מיוחד של "אלגיה לאוהבים הצעירים" של הנס ורנר הנצה.
נעם צור מוזמן בקביעות לתת כיתות אמן לניצוח, לביצוע אינסטרומנטלי, ושירת אופרה באוניברסיטאות ובאקדמיות למוזיקה ברחבי העולם.

התזמורת הסימפונית ירושלים
התזמורת הסימפונית ירושלים, המציינת העונה את עונתה ה-85, נוסדה בסוף שנות השלושים של המאה העשרים כתזמורת של רשות השידור המנדטורי בפלשתינה. עם קום המדינה הייתה התזמורת לתזמורת הרדיו הארצית, ונודעה בשם ”תזמורת קול ישראל”. בשנות ה-70 הורחבה התזמורת והייתה ל”תזמורת הסימפונית ירושלים, רשות השידור”. כתזמורת רדיו, מרבית הקונצרטים מוקלטים ומשודרים בקול המוסיקה מאולם הבית של התזמורת – אולם הנרי קראון בתיאטרון ירושלים.
המנהל המוזיקלי של התזמורת הוא סטיבן סלואן, אשר החליף בתחילת העונה ה-83 את פרדריק שאזלן לאחר שבע שנות כהונה בתפקיד. רפרטואר התזמורת מהווה שילוב רחב יריעה בין יצירות המופת של העבר וההווה, החל מיצירות הבארוק והתקופה הקלאסית, דרך היצירות הגדולות של התקופה הרומנטית ועד ליצירות המלהיבות ביותר שנכתבו בזמננו – ביניהן יצירות המבוצעות לראשונה בישראל. התזמורת הסימפונית ירושלים הייתה הראשונה שביצעה בארץ את יצירותיהם של סופיה גוביידולינה, הנרי דוטייה, אלפרד שניטקה ואחרים. בה בעת טיפחה התזמורת מאז ומתמיד מלחינים ישראלים, הן על ידי הזמנת יצירות והן על ידי ביצוען.
במהלך השנים אירחה התזמורת את גדולי המוזיקאים בארץ ובעולם – ביניהם: אוטו קלמפרר, איגור סטרווינסקי, ארתור רובינשטיין, יהודי מנוחין, איגור מרקביץ’, מסטיסלב רוסטרופוביץ’, פבלו קזאלס, הנריק שרינג, אייזק שטרן, ראדו לופו, כריסטה לודוויג, מרתה ארחריץ’, יו יו מא, פייר בולז, נביל מארינר, ז’אן-פייר רמפל, חוסה קרראס, טבאה צימרמן ויפים ברונפמן.
התזמורת נתמכת ע”י משרד התרבות והספורט ועיריית ירושלים.