המופע יתקיים ביום שלישי, 21 בדצמבר, בשעה 13:30, באודיטוריום מוזיאון הכט, אוניברסיטת חיפה, שדרות אבא חושי 199, חיפה.

מוסיקה ישראלית לויולה דה גמבה

טל ארבל  – ויולה דה גמבה וניהול אומנותי

דורון שלייפר – קונטרה טנור

עדית שמר – חליל בארוק

מרינה מינקין – צ'מבלו

הקונצרט 'שירת ויול' נולד כהגשמת חלום של היוצרת טל ארבל – להרכיב תכנית שלמה של מוסיקה ישראלית לוויולה דה גמבה. הגמבה (ויול באס) – כלי קשת מתקופת הבארוק, אשר שורשיו בתקופה שקדמה לגירוש ספרד, נודעה בזמנו ככלי המסוגל לבטא את מגוון הרגשות האנושיים  – בדומה לזמרים. סביב אמצע המאה ה-18, כשהשימוש באולמות קונצרטים גדולים הפך לשגרה, נעלמה משפחת הוויולים מהנוף המוסיקלי. בתחילת המאה ה-20 עם תחילתה של התנועה לביצוע היסטורי (אשר שיאה הגיע כמה עשרות שנים מאוחר יותר) זכה הכלי לתחייה מחודשת במערב אירופה. הפער שנוצר במהלך כ-200 שנים שבמהלכן לא נשתמרה מסורת הנגינה בכלי, יצר עבור החלוצים בתחום אתגר שנענה ע"י מחקר תאורטי ומעשי.

גלי העלייה לישראל הביאו איתם נגנים שיצרו מסורת מקומית משגשגת של ביצוע מוסיקה קלאסית, אך ויולה דה גמבה עדיין נחשבת לנדירה בישראל. על אחת כמה וכמה כשמדובר בהלחנה עכשווית, הגמבה נותרה מעין תעלומה קשה לפיצוח: כלי מיתר אשר בנוי לשרת נורמות סגנוניות מסוימות, הינו מלודי והרמוני כאחד, וטכניקת הנגינה בו אינה דומה כלל לזו של הצ'לו והכינור.

היצירות בקונצרט הן מיזוג של ישן וחדש, חלקן בביצועי בכורה. התכנית משלבת יצירות סולו וירטואוזיות לצד מוסיקה קאמרית, המתייחסת לוויולה דה גמבה מזוויות שונות.  מעטפת התכנית הינה שירי משוררים מתקופת תור הזהב בספרד, ממנה צמחה הוויולה דה גמבה.

בתוכנית:
טל ארבל: לבי במזרח (למלים מאת יהודה הלוי)

דניאל עקיבא: Recitative & Dance  לויולה דה גמבה סולו

יורם מיוחס:  שני פרקים מתוך טריו סונטה לחליל בארוק, ויולה דה גמבה וצ'מבלו

טל ארבל: פזמון ליקינתון וחמש וריאציות (מבוסס על לחן מאת רבקה גויולי)

יחזקאל בראון: תיקון הגשם והטל – שני פיוטים מסורתיים לקונטראלטו, ויולה דה גמבה וצ'מבלו

יורם מיוחס: שני פרקים מתוך פרטיטה לויולה דה גמבה סולו

שלמה יידוב: אני השר (למילים מאת שלמה אבן גבירול)

קישור לביצוע יצירתו של דניאל עקיבא שתושמע בקונצרט:

https://www.youtube.com/watch?v=y_WHG5-XUt4

טל ארבל בספוטיפיי:

https://open.spotify.com/album/7mvhbx5r3JXrTVWNw7Thcn?si=ZoCfftePSnq_VFWhQUnPBA

על המלחינים:

דניאל עקיבא:
מלחין, נגן גיטרה ולאוטה. כמלחין עוסק בחקר המוסיקה היהודית ספרדית על רבדיה הרבים והמגוונים ומשלב בחלק מיצירותיו יסודות מן המוסיקה הזאת. יצירותיו אף מבוססות על מקורות מן המקרא והקבלה ושירי משוררים אשר עם חלק מהם מנהל דיאלוג אמנותי במשך שנים רבות ובהם: רבקה מרים, אבנר פרץ, מרים נייגר פליישמן.

כתב מגוון רחב ביותר של יצירות לכלי סולו: אבוב, חליל, גיטרה, צ'לו, ויולה דה גמבה, חלילית, קלרינט, כינור, מנדולינה וסופרן, ומגוון יצירות קאמריות, יצירות למקהלה מעורבת ולמקהלה לקולות שווים, מקהלה קריין וגיטרה, מקהלה אבוב וכלי קשת , קונצ'רטי לגיטרה ותזמורת, גיטרה עוד וכלי קשת, מרימבה גיטרה ותזמורת ועוד.

יצירותיו בוצעו בארץ וברחבי העולם והוקלטו בעשרות תקליטורים.

זכה בפרס אקום ופרס נוצת הזהב על יצירותיו, בפרס אמזון עבור תקליטור מיצירותיו, בפרס הקונפדרציה השוויצרית להלחנה ונגינה ובפרס ראש הממשלה למלחינים 2017. כפדגוג ייסד וניהל את מגמת המוסיקה בבית ספר לאמנויות ויצו בחיפה, מגמה שהייתה למופת ומצוינות בחינוך ובמוסיקה.

יורם מיוחס:
יורם מיוחס נולד בישראל ב-1967. זוכה פרס ראש הממשלה למלחינים לשנת 2017, ובשנת 2020 נבחרה יצירתו שהולחנה במיוחד עבור תחרות ארתור רובינשטיין לפסנתרנים כיצירה לביצוע חובה בתחרות. למד ויולה אצל דניאל בנימיני וניצוח אצל אהרן חרל"פ.

יצירותיו בוצעו בין השאר בהונגריה, צ'כיה, ארה"ב, גרמניה וישראל. יורם מיוחס מחלק את זמנו בין ישראל וגרמניה, ומקדיש את רוב עבודתו להלחנה. בין יצירותיו ניתן למצוא מגוון של צורות, ביניהן סימפוניות תזמורתיות, פתיחות לתזמורת סימפונית, קונצ'רטי לכלים שונים כגון חליל, קלרינט, קרן, כינור, צ'לו וויולה, כמו גם קונצ'רטו גרוסו לרביעיית מיתרים ותזמורת כלי קשת. בנוסף הלחין קונסורט לשביעיית כלי-מיתר, מחזורי יצירות לקול ואנסמבלים כליים שונים ואופרה בת שתי מערכות בנושא השואה. יצירותיו מתפרסמות במכון למוסיקה ישראלית, במרכז למוסיקה ישראלית ובהוצאת אור-תו. השנה נולד שיתוף הפעולה בין יורם מיוחס לטל ארבל, אשר את פירותיו הראשונים ניתן לשמוע בקונצרט זה. העבודה המשותפת צפויה להמשיך לכדי הלחנת קונצ'רטו ישראלי ראשון לוויולה דה גמבה.

יחזקאל בראון (1922-2014):
יחזקאל בראון, חתן פרס ישראל למוסיקה, נולד בברסלאו, גרמניה (כיום ורוצלב, פולין). משפחתו השתקעה בישראל כשהיה בן שנתיים. בגיל 19, בתום לימודיו בגימנסיה הרצליה, עבר לקיבוץ משמר העמק. במהלך תקופה זו לחם בכוחות הבריגדה היהודית באיטליה במלחמת העולם השנייה. כשחזר, נשלח מטעם הקיבוץ ללמוד הוראה בסמינר הקיבוצים בתל אביב, ובנוסף למד הרמוניה וקונטרפונקט אצל אלכסנדר אוריה בוסקוביץ'. לימודיו נקטעו ב-1949 בעקבות מלחמת העצמאות, בה לחם באזור קיבוצו. בתום המלחמה שב לקיבוץ ועבד בפלחה.

באותה תקופה בראון החליט, כי יהיה מוסיקאי. הוא למד באקדמיה הישראלית למוסיקה בתל אביב ולאחר תום לימודיו החל ללמד בה. בו זמנית החל להורות מוסיקה בסמינר הקיבוצים ובקונסרבטוריון של האקדמיה עד 1989, כשפרש לגמלאות כפרופסור אמריטוס. ב-1975 למד שירה גרגוריאנית במנזר סולם הבנדיקטיני בצרפת. תוך כדי עבודתו באקדמיה השלים תואר שני במחלקה ללימודים קלאסיים באוניברסיטת תל אביב, בדגש על הלשונות יוונית ורומית.

בראון היה מלחין פורה ומגוון שחיבר מוסיקה תזמורתית, קאמרית וקולית, יצר מוסיקה לסרטים, תיאטרון ומחול וחיבר שירים ועיבודים. גישתו הייחודית להלחנה התבטאה בהצהרתו "אני כותב את מה שאני שומע" וכי הוא נמנע מכל מחשבה ותכנון אידיאולוגי על דרך הלחנתו, ומכאן הגיוון העצום בשפתו כמלחין. הגורם השליט בכל יצירותיו הוא מלודיה יפה וקומוניקטיבית, צורה קלאסית בהירה, והרמוניה מודאלית או טונאלית עשירה.

שלמה יידוב:
שלמה יידוב – מלחיו, גיטריסט, זמר ומעבד, נולד ב-1951 בבואנוס איירס. ב-1993 זכה בפרס אופיר למוסיקה המקורית הטובה ביותר. בגיל שמונה החל לשיר ולנגן, ואת השכלתו המוסיקלית הראשונית קיבל באקדמיה לגיטרה בבואנוס איירס. בגיל 13 עלה לישראל עם משפחתו, התגורר ולמד בירושלים. בצה"ל שירת בלהקת גייסות השריון ובהמשך שירותו פגש את יצחק קלפטר ושלמה גרוניך. מאוחר יותר הקים ביחד עם גרוניך ושם טוב לוי את ההרכב קצת אחרת, ובמקביל שב ללימודי המוסיקה – תאוריה, הרמוניה, ג'אז וגיטרה קלאסית.

ב-1981 זכה במלגה מטעם קרן התרבות אמריקה-ישראל ויצא ללימודים בברקלי, בוסטון ובניו-יורק.

עם שובו לארץ השתלב כמלחין ומנהל מוסיקלי בתכניות הילדים של הטלוויזיה החינוכית.

בשנת 1979 חבר יידוב ליצחק קלפטר ושם טוב לוי לשלישיית 'צליל מכוון', שהוציאה אלבום אחד והופיעה ברחבי הארץ. השיר 'אני השר' (שבוצע בעבר גם ע"י אסתר עופרים) לקוח מתקליטו הראשון של יידוב 'הפעם הראשונה' שיצא גם הוא באותה שנה, ורוב לחניו מבוססים על שירי משוררים.

טל ארבל:
טל ארבל נולדה בתל-אביב ב-1978. טל היא מוסיקאית רב תחומית המשלבת ניסיון עשיר בקונצרטים והקלטות עם הוראת נגינה והנחיית סדנאות וכיתות אומן. בעלת תואר מאסטר בוויולה דה גמבה ומוסיקה עתיקה מה-Schola Cantorum Basiliensis (באזל, שוויץ). במהלך תקופת מגורים ממושכת בבאזל ובלונדון טל ביססה עצמה כאומנית ויולה דה גמבה וירטואוזית המתמחה ברפרטואר סולני וקאמרי מתקופת הרנסאנס והבארוק, כמו גם בנגינת וייל במוסיקה מימי הביניים, והופיעה ברסיטלים ובסיורי קונצרטים עם הרכבים שונים ברחבי אירופה. בנוסף להיותה נגנית פעילה טל היא גם מלחינה ויוצרת, חוקרת ומקדמת הלחנה עכשווית עבור ויולה דה גמבה תוך שיתוף פעולה עם מלחינים בישראל ובעולם. בסדרת הרצאותיה לקהל הרחב על מוסיקה עתיקה, וכן בביצועיה החיים והמוקלטים של מוסיקה במגוון סגנונות טל שואפת ליצירת חוויה של שילוב בין הסגנון ההיסטורי לבין יצירה חדשה ופורצת דרך. במקביל טל היא גם מאמנת אישית מוסמכת המתמחה באימון אמנים להעצמה, ניהול עצמי, הרגלי עבודה נכונים והתמודדות עם הפרעות קשב וריכוז.

על היצירות:

לבי במזרח:
יצירה קצרה זו הלחנתי בתקופת מגורי בבאזל, שוויץ. בכתיבתה רציתי להביע געגועים לחום הישראלי על כל צבעוניותו, ואכן הרגשתי שלבי במזרח בעוד אנוכי בסוף מערב – מרחק שנחווה כגדול במיוחד טרם המצאת זום, ווטסאפ, איזי-ג'ט… היצירה כתובה במודוס פריגי ובסגנון שמזכיר הלחנה ספרדית-אנדלוסית מימי הביניים מבחינה צורנית ורטורית: הזמר שר וכל הכלים הנוכחים עונים בחיקוי של קו הזמרה ובתוספת קישוטים.

רצ'יטטיב וריקוד לוויולה דה גמבה סולו:
ביצירה זו קיבל על עצמו עקיבא את האתגר להלחין לכלי שעד אז נראה מתאים רק לביצוע רפרטואר היסטורי. כנגן גיטרה הוא התאים בטבעיות את כתיבתו ליד שמאל, ועשה שימוש נכון במנעד הכלי ובצורך לשמור על תנועה מרובה. למרות שאין ביצירה שימוש נרחב באקורדים, ההרמוניות נוצרות בנגינת ארפז'ים. הרצ'יטטיב כולל גם חלק ריקודי, ואילו הריקוד מזכיר בחלקו האמצעי את אופי הרצ'יטטיב.

שני פרקים מתוך טריו סונטה לחליל בארוק, ויולה דה גמבה וצ'מבלו:
יצירה זו הוזמנה במיוחד לקונצרט, והיא מציגה את הטריו סונטה – צורה בארוקית מובהקת, באור חדש. תפקידי הצ'מבלו והגמבה כתובים באופן נפרד ועצמאי, ויחד עם זאת הם מתנהלים במשותף גם כהד לתפקיד הבאסו-קונטינואו המסורתי ע"י יצירת קרקע של צבעים מתחלפים לצד החליל, שנע בחופשיות ובמליסמטיות רבה. הפרק הראשון מדבר בשפה רצינית יחסית, בעוד הפרק השני הוא וירטואוזי ומתובל בקטעי שיחה הומוריסטיים.

פזמון ליקינתון וחמש וריאציות:
שיר ערש זה שהולחן ע"י רבקה גוילי למילותיה של לאה גולדברג נוגע בלבבות רבים בישראל. הלחנת הווריאציות לגמבה מזכירה את המסורת הבארוקית של שימוש בחומר גלם קולי מוכר וידוע, הרחבתו והתאמתו לכלי נגינה זה או אחר, תוך שמירת חיבור הדוק לטקסט המקורי. ההשראה לטכניקת הכתיבה ביצירה לקוחה דווקא מהמלחינים האנגלים לוויולה דה גמבה, אשר שילבו דימינוציות מלודיות עם הרמוניה עשירה.

תיקון הגשם והטל:
התבוננות בתווי היצירה מדגימה יפה את השאלות עמן מתמודדים מלחינים רבים בבואם לכתוב לכלים ממשפחת הוויולים – לגבי כיווני משיכת הקשת, מנעדי הכלים השונים במשפחה ועוד. אך בעיקר, בדומה לפזמון ליקינתון, שני הפיוטים היפהפיים הללו מדברים מרחוק ומקרוב על הכמיהה הישראלית כל כך לגשם שירווה את הארץ. ובין הצלילים המדויקים של בראון אנו עשויים לשמוע ציטוטים חמקמקים של גשם משמיים.

שני פרקים מתוך פרטיטה לוויולה דה גמבה סולו:
ביצירתו הראשונה לוויולה דה גמבה מפיק מיוחס מן הכלי עושר הרמוני יוצא דופן. בפאוואן נעשה שימוש תדיר וקצבי במיתר השביעי הפתוח אשר מזכיר הלמות תופים עתיקה, לצד רצפים של אקורדים במרקם צפוף. הפרק השני ממשיך להתפתחויות מגוונות ומפתיעות. מיוחס יוצר מבנים ומהלכים הרמוניים ברורים ואפילו 'ניאו-בארוקיים' ויחד עם זאת משלב לאורך היצירה צבעים חדשים שמשווים לה מימד פורץ דרך.

אני השר:
השיר שהתפרסם לראשונה בתקליטו הראשון של יידוב בולט בייחודן של המלודיות שלו, ובהינתן תפקיד החליל במקור והטקסט מאת אבן גבירול – התאים ככפפה ליד עבור קונצרט זה. הרעיון המובע במילותיו של אבן גבירול נוגע בכל המוסיקאים, אשר כמוהו מרגישים עצמם כ"כינור לכל שרים ונוגנים" דרך כלי, דרך קול, וכבר מגיל צעיר מוצאים בתוך עצמם משהו מן ההבנה העמוקה של בן השמונים.