מרכז למוסיקה משכנות שאננים ירושלים
יום שני, 18 בספטמבר – 18:00
פאול בן-חיים: "אלוהי צדקי" (מילים: תפילה מסורתית) (1944)
מרדכי סתר: "אשת חיל" מתוך "שירי מועד" (מילים: שיר עממי ספרדי) (1943)
חיים אלכסנדר: "מגש הכסף" (מילים: נתן אלתרמן) (1957)
ירדנה אלוטין: "שיר חג" (מילים: יחזקאל, שיר השירים, משלי) (1984)
אבנר חנני: "הללויה" (מילים: תהילים ק"נ פסוק ו') (2007)
שרה שהם: "צעצועים" (מילים: אברהם סוצקבר, תרגום: בני מר) (2022)
נטע אלוני: "היורה", מתוך "שני שירי זיקנה ושיר ילדות אחד" (מילים: לאה גולדברג) (2021-2019)
שירי רייזמן: "דברי" (מילים: ע. הלל) (2020)
יגאל מירטנבראום: "חלומו של חיים" (מילים: יגאל מירטנבראום) (2019)
רות עלון: "שיר למעלות" (מילים: תהילים ק"ל) (2016)
יהודה שרת/משה רסיוק: "ואולי" (מילים: רחל) (2004)
חברי האנסמבל:
סופרן – תום בן ישי, לוטם טאוב | אלט – תמרה נבות, מאיה הלר | טנור – תם קרני, יעקב הלפרין | בס – יאיר פולישוק, גיא פלץ
ניהול אמנותי – נעמי פארן, ניהול מוסיקלי – יאיר פולישוק
פאול בן-חיים
פאול בן-חיים נמנה על דור המייסדים של המוסיקה האמנותית בישראל. הוא נולד במינכן בשנת 1897 בשם פאול פרנקנבורגר, וזכה להצלחה כמלחין וכמנצח בגרמניה (בין השאר, כמנהל בית האופרה באאוגסבורג) עד עלייתו לישראל ב-1933, בעקבות עליית הנאצים לשלטון בגרמניה. עם בואו לישראל שינה את שמו, והיה לדמות מרכזית בחיי המוסיקה בישראל, בעיקר בקרב המלחינים ששאפו לבסס אסכולה לאומית ישראלית. בין היתר, ניכרה ביצירותיו השפעת הזמר המזרחי, שאת ההכרות עימו העמיק בזכות הקשר עם ברכה צפירה, שאת רבים משיריה עיבד.
בין יצירותיו, ניתן למנות שתי סימפוניות; קונצ'רטי לכינור, פסנתר, וצ'לו; מגוון יצירות תזמורתיות, קאמריות וכליות; שירים ועיבודים למקהלה; ויצירות מקוריות רחבות-יריעה למקהלה ותזמורת. יצירותיו זכו גם להכרה בינלאומית, ובכלל זה הזמנות וביצועים על-ידי אמנים כגון ליאונרד ברנשטיין, יאשה חפץ, יהודי מנוחין, זינו פרנצ'סקטי, לאופולד סטוקובסקי, צבי צייטלין, עוזי ויזל, פנינה זלצמן ורבים אחרים. הוא היה מורם של רבים מהמלחינים הבולטים של הדור השני (כגון צבי אבני, בן-ציון אורגד, עמי מעיני, נעם שריף). בשנת 1957 הוענק לו פרס ישראל. בן-חיים מת בשנת 1984.
מרדכי סתר
מרדכי סתר, ממייסדי המוסיקה האמנותית הישראלית, נולד ב-26 בפברואר 1916כמרְק סטרומינסקי בנובורוסיסק, רוסיה ונפטר ב-8 באוגוסט 1994 בתל אביב.
משפחתו הגיעה לארץ ישראל בשנת 1926 והתיישבה בתל אביב. סתר למד פסנתר אצל יעקב ויינברג ורבקה בורשטיין-ארבר. בשנת 1932 נסע לבית הספר הגבוה למוסיקה בפריס, שם למד הלחנה אצל נדיה בולנז'ה ופול דיקא, תאוריה אצל ג'ורג' דנדלו ופסנתר אצל לזר לוי. כמו כן קיבל מספר שיעורי הלחנה אצל סטרווינסקי. בשנת 1937 חזר לתל אביב וכעבור מספר שנים החל ללמד במדרשה למורים למוסיקה בתל אביב. בשנת 1951 הצטרף לסגל מורי הקונסרבטוריון למוסיקה בתל אביב (לימים האקדמיה למוסיקה על שם רובין באוניברסיטת תל אביב) עד לפרישתו בשנת 1985. כתיבתו נעה בין סגנון הרנסנס ועד לטכניקות ההלחנה החדשניות של המאה ה-20. סתר הושפע רבות גם מהמסורת המוסיקלית היהודית המזרחית ומטעמי המקרא. סתר חיבר מוסיקה תזמורתית, מוסיקה קאמרית, מוסיקה לכלי סולו, קנטטות, מוטטים ושירים.
חיים אלכסנדר
חיים אלכסנדר נולד בברלין ולמד בקונסרבטוריון שטרן בעיר עד להרחקתו מהלימודים ב-1936 בעקבות הגבלות המשטר הנאצי. באותה שנה הגיע לארץ ישראל והחל ללמוד הלחנה אצל המלחין שטפן וולפה ופסנתר אצל אירמה וולפה-שיינברג ואילונה וינצה-קראוס. במהלך שנות לימודיו ניגן ג'אז בבתי קפה בירושלים ונודע כמאלתר מחונן. אלכסנדר נמנה עם מייסדי האקדמיה למוסיקה בירושלים (לימים האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים) ולימד שם, עד לפרישתו: פסנתר, תאוריה, הלחנה ואִלתור. כמו כן, לימד במחלקות למוזיקולוגיה באוניברסיטה העברית, באוניברסיטת תל אביב, במכון דלקרוז בז'נבה ובאוניברסיטת ניו יורק. בשנות ה-50 השתתף אלכסנדר בקורסי הקיץ של מוזיקה אוונגרדית בדארמשטט בגרמניה ובשנות ה-70 ערך ועיבד מספר רב של שירים מסורתיים להרכבים מגוונים, שבחר מתוך אוסף ארכיון הצליל של הספרייה הלאומית בירושלים.
ביצירותיו של אלכסנדר בא לידי ביטוי המתח שבין הדחף האידאולוגי ליצירת מוזיקה לאומית מקורית היונקת ממרכיבים מוזיקליים ים-תיכוניים וממוזיקה יהודית עממית לסוגיה, לבין שימור המורשת המוזיקלית האירופית והצורך בהתנסות בחידושים המוזיקליים המערביים העכשוויים.
אלכסנדר הלחין יצירות תזמורתיות וקאמריות, מוזיקה לפסנתר, מוזיקה למקהלה ושירים.
אלכסנדר זכה בפרסים רבים, בהם פרס אנגל (1956), פרס ארתור רובינשטיין (1973), פרס אקו"ם למפעל חיים (1996) ופרס ראש הממשלה (2001).
ירדנה אלוטין
המלחינה והפסנתרנית ירדנה אלוטין נולדה בתל אביב ב-19.10.1930 ונפטרה בניו-יורק ב- 4.10.1994. למדה במדרשה למורים (1950-1948) ובאקדמיה למוסיקה בתל אביב (1952-1950). על מוריה נמנים אלכסנדר אוריה בוסקוביץ', מרדכי סתר, פאול בן-חיים, אילונה וינצה-קראוס ועדן פרטוש. בשנים 1977-1975, כיהנה כמלחינת הבית באוניברסיטת בר-אילן, המקיימת כיום תחרות הלחנה לזכרה.
נוסף ליצירותיה לפסנתר, המבוצעות תכופות, כמו סוויטה לפסנתר (1974), מכלול יצירתה הצנוע כולל יצירות למקהלה כגון "יפה נוף" (1952), תהילים קל"ג (1965) ו"שיר חג" (1984).
שתיים מיצירותיה החשובות ביותר – קנטטה למקהלה א-קאפלה ו"על גולה דוויה" לקול ותזמורת – נכתבו בשלב מוקדם בקריירה שלה (1958), ובוצעו זמן קצר לאחר כתיבתן.
ביצירותיה שאפה להגשים את האידיאלים של מוריה: לשזור מסורות מוזיקליות מערביות, מזרחיות ויהודיות, עם רעיונות בני זמננו. היא הרבתה להשתמש בצורות ברוקיות וקלאסיות. את סגנונה ניתן להגדיר כטונליות מורחבת, עם שינויי מקצב וריתמוס טיפוסיים. אלוטין מצאה השראה בטעמי המקרא, וכן השתמשה בכתיבה פוליפונית והטרופונית כאחד. קווים מלודיים ליריים, התפתחויות דרמטיות והרגשה אופטימית, הם מהמאפיינים הבולטים ברוב יצירותיה.
אבנר חנני
יצירותיו של אבנר חנני בוצעו ברחבי אירופה, ישראל, ארה"ב, אוסטרליה והמזרח הרחוק. הוא זכה במקום הראשון בתחרות הבינלאומית לקומפוזיציה Coups de Vents בצרפת, בפרס ראש הממשלה למלחינים ובפרס האמן הצעיר לביצוע מוסיקה ישראלית. המלחין הנודע סטיב רייך כתב על יצירותיו של חנני: "אלו עבודות של מוסיקאי מוכשר ביותר בעל טכניקה קומפוזיטורית שוטפת ומלוטשת מאוד". בשנים האחרונות הרחיב את עבודתו גם לתחומי הווידאו והתיאטרון. יצירתו Trump Sonata זכתה בעשרות אלפי צפיות. חנני מחזיק בתואר דוקטור ובתארים מתקדמים מאוניברסיטאות בארץ ובאנגליה.
על יצירתו כותב אבנר חנני: "היצירה נכתבה במקור לסדנת שירה א-קפלה בהשתתפות ה-BBC Singers, בזמן לימודי באנגליה. כותרת היצירה ("קול הנשמה") מקשרת בין המילים המקראיות ("כל הנשמה תהלל יה") להרכב הקולי המבצע. השימוש בפסוק אחד בלבד תואם לאופי החסכוני של המוסיקה, ונועד גם להקל על זמרים שאינם דוברי עברית ללמוד את המילים. המאפיין המרכזי של המוסיקה הוא השילוב של כתיבה פוליפונית-מינימליסטית משהו יחד עם סגנון שהוא יותר פוסט-רומנטי מבחינה הבעתית והרמונית.
שרה שהם
ילידת ישראל, בוגרת האקדמיה למוסיקה ע"ש רובין באונ' ת"א בניצוח, בנגינת פסנתר ובקומפוזיציה אצל אמה גורוכוב, ורדה נשרי, יצחק סדאי ונועם שריף. זוכת פרסים רבים – ביניהם פרסי רה"מ בשנים 2002 ו-2014, פרס אקו"ם על מפעל חיים לשנת 2013, ועוד. בחיפוש תמידי ליצירת חיים של דו-קיום, היא שוזרת ביצירותיה עברית, ערבית ולטינית כשפת דיבור ואף כביטוי מוסיקלי לחיבור מזרח-מערב קדום ועכשווי.
"מֵעֵבֶר להיותו משורר נשגב, אברהם סוצקבער, יליד וילנה, הוא סמל לגבורה עילאית וחירוף נפש. בשנת 1944, בעודו במחבוא בגטו וילנה, הקים את "בריגדת הנייר" להצלת כתבי יד של התרבות היהודית. משנרצחה כל משפחתו ואף תינוקם של בני הזוג, כי לידת תינוק יהודי הייתה אסורה בגטו, נמלטו הוא ואשתו, פרידה, ליערות רוסיה – שם הצטרפו אל פרטיזנים מחסלי נאצים. ביערות המשיך סוצקבער לכתוב שירה. כשחש בסכנת חיים, מסר את מחברת השירים לחייל רוסי שהיה בדרכו למוסקבה, וביקשו להעבירה לאיגוד המשוררים שם. בתגובה, הוצף סטלין במברקי מחאה מרוסיה ואף מארה"ב בדרישה להצלת המשורר הדגול. סטלין שלח את מטוסו הפרטי לאסוף מקרחת יער את המשורר ואשתו. בהמשך הם עלו לארץ וגרו בתל אביב. בשל צניעותו לא נדחף אל קידמת הבמה. אבל קוראי שירתו הבינו מיד את הגאונות! ואכן, בהמשך הוענק לו פרס ישראל לספרות יידיש. אברהם סוצקבער היה היהודי היחיד שהוזמן להעיד במשפטי נירנברג. חשתי חובה להוליך את קולו מקצה העולם ועד סופו.
יצירותיי הן נייר לקמוס לרטט החיים: האנטישמיות לא פסקה. הטראומה של דור הניצולים לא נעלמה אלא הפכה לדימום של שתיקה.
צילומים של פעוטות וילדי המשפחה הנרצחים היו תלויים על קיר חדר השינה בבית הורי. את הצילומים האלה הם ראו יומיום בקומם ובשוכבם לישון. בין הנרצחים ילדה בת עשר שנשלחה לאושוויץ. כנרת מחוננת הייתה. הופיעה עם הפילהרמונית של ורשה בקונצרטים ברחבי אירופה. חיינו אתם, עם 'הילדים מהקיר', הנראים ואינם, שנוכחותם בעומק נפשנו שיוותה אותם בוערים לנגד עיננו כְּ'נֵרוֹת זִכָּרוֹן!'. ולאן נוליך את הזוועה?
נטע אלוני
מלחין ופסיכואנליטיקאי, נולד ב-1945. למד כחמש שנים תיאוריה וקומפוזיציה אצל אנדרה היידו. כמו כן, השתלם אצל ראובן סרוסי וכשנתיים באוניברסיטת בר-אילן בהדרכתם של גדעון לבינסון ובטי אוליברו. חמישה תקליטורים מיצירותיו פורסמו. ב-2013 זכה בפרס ראש הממשלה לקומפוזיטורים.
על היצירה: "שני שירי זקנה ושיר ילדות אחד" נכתבה לאנסמבל קולי בשנים 2021-2019. את המילים לשני השירים הראשונים כתבה לאה גולדברג. השיר פותח במילים: "אולי כאן נגמרת דרכי על הסף השלו". השיר השני הוא שיר ילדים בשם "היורה". השיר השלישי, של המשוררת טורקה, קרוי בשם "הייתי" והוא חוזר לימי הזקנה – "הלאה הלאה" אומרות מילות השיר, ומתייחסות בכך לאהבה הזורמת ממך גם כשאינך קיים כבר.
בשיר זה נשות האנסמבל מהוות מעין תיבת תהודה לשירת הגברים.
זוהי יצירה שישית של המלחין שמבוצעת על ידי אנסמבל ססיליה .
שירי רייזמן
ילידת 1992, מלחינה, זמרת ומנצחת. בעלת תואר ראשון מהחוג לקומפוזיציה באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים. כעת לומדת לתואר שני באקדמיה למוסיקה בגראץ אצל קלאוס לאנג.
זוכת המקום הראשון בפרס ע"ש אברהם קלון מטעם איגוד הקומפוזיטורים, הייתה מלגאית של
קרן התרבות אמריקה-ישראל וזוכת מלגת אריק סידיי ליצירתיות מטעם המכון הירושלמי
למוסיקה בת-זמננו. למדה אצל פראנק בדרוסיין, יוסף ברדנשווילי וקרל וולניאנסקי. בנוסף, היא למדה במרכז למוסיקה מן המזרח בירושלים אצל הזמרת נורית עופר. בין השנים 2020-2016 ניצחה על מקהלת מוסררה, אותה ייסדה, והייתה חברה במקהלה השיתופית "גיא בן-הינום".
יגאל מירטנבראום
ד"ר יגאל מירטנבאום הוא מלחין ואמן סאונד. בשנים האחרונות עוסק רבות בתהליכים ספונטניים בהיווצרות מערכות כבסיס ליצירה. על היצירות האלקטרוניות שחיבר בהקשר זה זכה בפרס לנדאו בשנת 2019, אולם הכלים והמודלים מבוססי אימרג'נס משמשים אותו גם באלתור, כתיבת מוסיקה לתיאטרון והלחנת שירים. בשנת 2021 זכה בפרס ראש הממשלה למלחינים.
רות עלון
ילידת ישראל, 1984. למדה קומפוזיציה באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים ובאוניברסיטה לאומנויות בברלין, והשתתפה בסמינרים ובכיתות אמן עם מלחינים מרחבי העולם. בשנת 2020 סיימה בהצטיינות תואר שני בקומפוזיציה באקדמיה למוסיקה בטאלין, אסטוניה.
לאורך שנותיה כיוצרת פיתחה סגנון אישי ייחודי. יצירותיה מוזמנות ומבוצעות בקונצרטים ובפסטיבלים בכל העולם. רות מרואיינת בעיתונים ובפודקאסטים, ויצירותיה זוכות להשמעה ברשתות הרדיו בישראל. בנוסף להלחנה, רות עוסקת בניצוח מקהלה ובהוראת מקצועות המוסיקה השונים בבתי ספר למוסיקה בארץ.
רות עלון על יצירתה" שיר המעלות": "ביצירתי ניסיתי לבטא דרך המוסיקה את מבנה הטקסט התנכ"י כפי שהוא בעיני. הטקסט מתחלק לשני חלקים: חלק ראשון – פנייה אל כוח עליון עם בקשת תחינה, שבשבילי נובעת מאמונה בסיסית כתכונה אנושית באיזשהו כוח עליון; וחלק שני , שבח והלל לכוח העליון ואמונה כי הישועה תגיע מאותו כוח עליון.
היצירה כולה עושה שימוש במוטיבים והצללות באווירה מודלית עממית, מה שמאגד את כולה יחד על חלקיה השונים, ובכך גם מדגישה בעיניי, את האנושיות והאמונה המוצגות בטקסט".
משה רסיוק
משה רסיוק הינו בעל תואר דוקטור מטעם אוניברסיטת ת"א. חתן פרס ראש הממשלה להלחנה לשנת 1995, פרס אקו"ם לשנת 1991 ופרס אנגל ליצירה מקורית. היה חבר במקהלת "זמרי קאמרן" בניצוח אבנר איתי – בה בוצעו יצירותיו הראשונות "רחוב השוק" ו"כיכר סדום". יצירותיו לתזמורת "קדים", "הרי אדום", "עבודה זרה" ו"קרנות המזבח" נוגנו על ידי מיטב התזמורות בארץ. יצירתו "נביא בשער" בוצעה בחג המוסיקה בשנת 2011 בניצוח מיכאל שני. לאחרונה בוצעה יצירתו "הזהו אדם?" לפי פרימו לוי באיטלקית ע"י אנסמבל "ססיליה" ותזמורת קאמרית בניצוחו.
על היצירה: "את העיבוד לשיר "ואולי" הכנתי בשנת 2004 לקראת הקונצרט "רק על עצמי" – שירי רחל, בביצוע מקהלת כפר שמריהו בניצוחי. היופי הטהור של מילות רחל במנגינתו של יהודה שרת הזמינו עיבוד ללא ליווי. אמנם בחלק הראשון, היותר חופשי, ישנן זוויות דיסוננטיות, אך החלק השני "של כינרת שלי…" יותר זורם, שירת מענה במרקם ה-Block Style.
אנסמבל "ססיליה"
אנסמבל "ססיליה" הינו הרכב חדש וייחודי בנוף הישראלי. מדובר בהרכב מבית מקהלות "מורן", המונה שמונה זמרים סולנים מצטיינים מהשורה הראשונה בארץ. האנסמבל הוקם ע"י נעמי פארן, המנצחת והמנהלת המוסיקלית של מקהלות "מורן", כגוף ייצוגי מקצועי לביצוע פרויקטים מוסיקליים מאתגרים וייחודיים, יצירת שיתופי פעולה עם טובי המלחינים בארץ ובעולם וביצועי בכורות של יצירות ישראליות מקוריות.
האנסמבל מבצע תוכניות מתקופת הרנסנס ועד ימינו בשירת א-קפלה ועם הרכבים אינסטרומנטליים נבחרים (אנסמבל "מיתר", תזמורת הבארוק). לאחרונה, לקח אנסמבל "ססיליה" חלק פעיל בפסטיבל פליציה בלומנטל, השתתף בסדרת הקונצרטים "פועם בלב" לביצוע מוסיקה ישראלית בת זמננו, קיים מגוון בכורות עולמיות ליצירות חדשות ואף העלה אופרת ילדים קטנה בשם "חיבוק" למילותיו של דוד גרוסמן.
צילום: נגה שדמי
דילוג לתוכן