ארבעים שנה של מוסיקה ישראלית

צבי אבני: שלושה שירי לילה , השתקפות (בכורה) מילים: לאה גולדברג, אמיר גלבוע
*אור אבני: וריאציות על אותיות (בכורה)
מיכאל וולפה: תמונות מקראיות, מילים: יערה בן-דוד
יוסי פלס: שלושה שירי-עם עבריים
יחזקאל בראון: רומנסות ספרדיות
סשה ארגוב: (עיבוד מירב אלדן) הבלדה על נערי, שיר משמר, מילים: תירצה אתר, נתן אלתרמן

שירה – מירב אלדן
פסנתר – דניאל צ‘רבינסקי
*בהשתתפות נדב כהן – בסון ועמית דולברג – פסנתר, חברי אנסמבל מיתר.

תמונות מקראיות" לקול ולפסנתר, 2003 דברי המלחין על היצירה
שירים אלה לקול ולפסנתר חוברו כמחווה למורתי וחברתי הטובה, הזמרת הדגולה גילה ירון, אשר הלכה מאתנו לפני חודשים ספורים. מילות השירים של המשוררת והציירת יערה בן-דוד הולחנו על ידי לבקשתה של גילה ז"ל, אשר יערה הייתה חברתה הקרובה. השירים בוצעו בשירתה של גילה לכבוד פתיחת תערוכה מציוריה של המשוררת בחורף 2003 .מרגש בעבורי מאד ביצוע זה בחג המוסיקה הישראלית 2020 ,ואני מבקש להקדישו לזכרה של גילה ירון, מהאמניות והיוצרות הגדולות שקמו לנו.

מירב אלדן
במקור מאילת, זמרת אופרה וורסטילית. מירב מבצעת מוזיקה קלאסית מודרנית לצד שירי עם ומוזיקה מתקופת הבארוק. היא יוצרת חיבורים בין צדק חברתי לבין אופרה. מירב ביצעה בכורות של יצירות כגון "בגינה – מונודרמה של אישה חסרת בית" לקול וחמישיית כלי נשיפה ממתכת מאת עודד זהבי ומילים מאת תהילה חכימי, הטקסט נכתב בעקבות מפגשים עם נשים חסרות בית מעוררות השראה, היצירה הושמעה בתל אביב, קליבלנד וציריך; "הלאה ממני" – מחזור שירים טרנסג'נדרי מאת בועז בן משה ומילים מאת עילעיל פארן ולי ארנן; "האבן" – מאת זאקרי וויטני ומילים מאת עילעיל פארן; "מחאה" – מחזור שירים למצו-סופרן ותזמורת מאת עודד זהבי. כמו כן ביצעה את התפקידים מרת'ה, ולאורה ביצירתם החדשה של ג'יזלה קרדנס ופול פינטו בניו-יורק.
מירב הופיעה בתפקיד אלצ'ינה באופרה מאת קצ'יני, "שחרורו של רוג'רו מהאי של אלצ'ינה" בהפקה של דלארטה אופרה אנסמבל בניו-יורק. כמו כן הופיעה בתפקיד הרמיה ב"חלום ליל קיץ", הנזל ב"הנזל וגרטל", נריס ב"מדיאה", דורבלה ב"כך עושות כולן", דמון ב"אסיס וגלטאה" וקומפוניסט ב"אריאדנה מנקסוס". היא הופיעה תחת שרביטו של דורון סלומון ביצירה של אלה מילך-שריף, "גלים – למצו-סופרן ותזמורת", עם הקאמרטה הישראלית ירושלים במסגרת חג המוסיקה הישראלית ה-21. ביצעה את יצירתו של דה פאייה האהבה המכשפת עם התזמורת הקאמרית הישראלית ואת יצירתו של לוצ'יאנו בריו מעגלים עם האנסמבל למוסיקה חדשה של קליבלנד אינסטיטוט אוף מיוזיק. היא הופיעה באולם הקרנגי בניו-יורק וכן הופיעה עם התזמורת הסימפונית ירושלים, סימפונט רעננה ובלו סטריק אנסמבל.

דניאל צ'רבינסקי
פסנתרן ומנצח. בוגר האקדמיה למוסיקה על שם בוכמן-מהטה באוניברסיטת תל אביב. למד פסנתר תחת מר' חיים גוטלר ופרופ' עמנואל קרסובסקי; למד ניצוח תחת מאסטרו אי אן שו ומאסטרו יואב תלמי.
הופיע על במות רבות בארץ כפסנתרן כולל אולם הנרי קראון בירושלים, היכל התרבות בתל אביב, משכן האופרה בתל אביב ותחנת הרדיו "קול המוזיקה". החל מ – 2019 עובד עם האופרה הישראלית.

מיכאל וולפה
פרופסור מיכאל וולפה, מוזיקאי יוצר ואיש חינוך, נולד בתל-אביב בשנת 1960 ,חבר קיבוץ שדה בוקר. למד קומפוזיציה באקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים ובאוניברסיטת קיימברידג' בבריטניה. השלים עבודת דוקטורט על הסימפוניה הבריטית במחצית השנייה של המאה העשרים במחלקה למוזיקולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 2014 השלים עשר שנים בהן כיהן כראש החוג לקומפוזיציה וניצוח באקדמיה בירושלים. בשנת הלימודים תש"פ מונה וולפה לדיקן הפקולטה למוזיקה רב תחומית באקדמיה בירושלים. מלמד במספר בתי ספר ומוסדות חינוך בירושלים וברמת הנגב. וולפה שימש כמנהלו האמנותי של חג המוזיקה הישראלית עד שנת 2012 .בשנים 2016-2015 כיהן וולפה כמנצח ראשי ומנהל אמנותי של התזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד. הוא גם מייסדו ומנהלו האמנותי של פסטיבל 'צלילים במדבר' המתקיים מזה עשרים ושלוש שנה בקיבוץ שדה-בוקר. יצירתו של וולפה משתרעת על פני ז'אנרים מגוונים: תזמורתי, קאמרי, ווקאלי וסולני. וולפה זכה בפרס אקו"ם על מפעל חיים בשנת 2009 ובפרס רוזנבלום לאמנויות הבמה של עיריית תל-אביב בשנת 2010 עבור מכלול עבודתו כמפיק אמנותי וכיוצר. בשנת 2014 זכה בפעם השנייה בפרס ראש הממשלה לקומפוזיטורים. בחודש דצמבר 2018 הוענק לו פרס שרת התרבות על שם יצחק נבון עבור תרומתו לטיפוח התרבות היהודית והישראלית. כיום הוא ממשיך להוביל במרץ את פסטיבל "צלילים במדבר", בשדה בוקר, המוקדש למוזיקה ישראלית על כל גווניה וסגנונותיה, ואף מנהל אמנותית את פסטיבל "פסנתרים" בתיאטרון ירושלים, אשר הוקם ביוזמתו לפני שמונה שנים. בין יצירותיו האחרונות "פתיחה לזכרו של גיבור" לתזמורת קאמרית, המוקדשת לציון מאתיים וחמישים שנה להולדתו של בטהובן, אשר בוצעה על ידי תזמורת סימפונט רעננה, בינואר 2020 ,בניצוחו של עומר ולבר, ו"סימפוניית פרידה" למקהלה, סולנים ותזמורת, אשר חוברה בחודשים הראשונים של משבר מגפת הקורונה, ושמילות השיר המסיים את היצירה חוברו על ידי המשוררת רחל שפירא.

צבי אבני
צבי אבני נולד בסארבריקן שבגרמניה ב-1927. ב-1935, ארבעה חודשים לאחר שחבל הסאר נכבש על ידי גרמניה תחת הנאצים, הוא עלה ארצה יחד עם הוריו.
התעניינותו במוסיקה החלה להתפתח בתקופה זו, אבל נסיבות חייו לא אפשרו לחינוך מוסיקלי להתקיים באופן המסורתי. הוא לימד את עצמו לנגן במפוחית יד, מנדולינה וחלילית. הוא החל להלחין קטעים קצרים לכלים אלה, וללא כל ידע בקריאת תווים, המציא שיטה משלו לכתיבת מוסיקה.
בנוסף לעיסוקיו המוסיקליים, אבני החל בתקופה זו לצייר את סביבתו, ופיתח עניין עמוק באמנות, שהתחברה עם המוסיקה. רבות מיצירותיו נכתבו בהשראת יצירות של אמני המאה ה-20.
ב-1943 החל ללמוד פסנתר ותיאוריה של המוסיקה. בין מוריו היו הפסנתרן פרנק פלג והמלחין אבל ארליך. במקביל עם שירותו בחיל הים, הוא המשיך את לימודיו באקדמיה למוסיקה בתל אביב בהדרכתו של ארליך. לאחר מכן, למד אצל פאול בן-חיים ומרדכי סתר, שבהדרכתו סיים את לימודיו באקדמיה למוסיקה בתל אביב ב-1958.
בשנים אלה אבני עבד למחייתו כמורה למוסיקה בבתי ספר יסודיים ותיכונים. הוא ניהל את הקונסרבטוריון העירוני בלוד ולאחר מכן מונה למנהל הספרייה המרכזית למוסיקה בתל אביב. במשך 15 שנים הוא היה העורך של הירחון של הנוער המוסיקלי "גתית" וכן הפך למנהל השלוחה הישראלית של ארגון הנוער המוסיקלי ב-1993, תפקיד בו הוא משמש עד היום.
ב-1949 נישא לפנינה גרודנאי, זמרת ומשוררת. ב-1961 הלחין אחד משיריה, "שאני במחול", והשיר זכה בפסטיבל הזמר העברי של אותה שנה. פנינה נפטרה מסרטן ב-1973.
בשנות החמישים החלו לראות אור יצירותיו הראשונות של צבי אבני בישראל. ב-1962 נסע עם רעייתו לארה"ב למטרות השתלמות, ובהמלצתו של אדגר וארז החל ללמוד מוסיקה אלקטרונית באוניברסיטת קולומביה בהדרכתו של ולדימיר אוסצ'בסקי. בקיץ 1963 השתתף בסדנת המוסיקה בטנגלווד, ולמד קומפוזיציה אצל אהרון קופלנד ולוקאס פוס.
מ-1971 עד 2015 שימש אבני כמרצה לתיאוריה וקומפוזיציה באקדמיה למוסיקה ומחול בירושלים. הוא הקים וניהל את הסטודיו למוסיקה אלקטרונית של האקדמיה, ומונה לפרופסור לתיאוריה וקומפוזיציה ב-1976.
ב-1979 נישא לחנה ידור, עיתונאית ומתרגמת שהפכה לכתבת מוסיקה ותרבות בעיתון "מעריב". נולדו להם שני ילדים, שירן ואילון. צבי וחנה שיתפו פעולה בכתיבת היצירה "תעלומת המפלצת המשולשת", אגדה מוסיקלית מאת חנה שמפגישה באמצעות סיפור חביב בין המאזינים הצעירים לכלי התזמורת.
בשנים 1993-1995 שהה אבני בשבתון בארה"ב עם משפחתו, שם שימש כמרצה אורח באוניברסיטת נורת'איסטרן ובקווינס קולג', ניו יורק.
רעייתו חנה נפטרה ב-2005. מאז 2017 הוא נשוי לדבורה פינקלשטיין.
יצירותיו המוקדמות של אבני עמדו בסימן התקופה "הים-תיכוניות" ששלטה אז בחיי המוסיקה האמנותית בישראל, תוך הדגשת ריתמוסים של מחול ואלמנטים טונאליים-מודאליים בתחום המלודיה וההרמוניה. בראשית שנות השישים ניכרת התפתחות יותר רדיקאלית לכיוון הצליל המופשט, בהשפעת עיסוקו במוסיקה האלקטרונית ובהתקרבות לזרמים יותר חדישים לרגל שהותו בארצות הברית בשנים 1962-64. החל מאמצע שנות השבעים ניכרת אצלו התקרבות מחודשת לאלמנטים יותר טונאליים. רבות מיצירותיו עוסקות באמנות החזותית בעקבות יחסו המיוחד לאמנות הציור. יש הרואים במוסיקה המאוחרת שלו גם אלמנטים בעלי אופי יהודי מזרחי ואירופי.
פרסים רבים הוענקו למוסיקה של צבי אבני. ב-1966 זכתה יצירתו "הרהורים על דרמה" בפרס אקו"ם, ולאחר מכן בוצעה על-ידי תזמורות רבות ארץ ובחו"ל. ב-1973 הוענק לאבני פרס אנגל של עיריית תל אביב על יצירתו "דימויים ליום חג". הסונטה מס' 2 שלו לפסנתר, "אפיטף", זכתה בפרס אקו"ם לפרסום בשנת 1981. ב-1986 קיבל את פרס אקו"ם למפעל חיים, וב-1998 את פרס ראש הממשלה למלחינים. הוא זכה גם בפרס קיסטרמאייר של אגודת הידידות ישראל-גרמניה ב-1990 ובפרס התרבות של מדינת סאארלנד בגרמניה ב-1998. ב-2001 הוענק לאבני פרס ישראל. ב-2015 קיבל את פרס "אמת".

יוסף פלס
יוסף פלס, נולד בישראל בשנת 1950. למד פסנתר וקומפוזיציה אצל אבל ארליך ובשנת 1977 השלים תואר מאסטר באקדמיה על שם רובין בתל-אביב ותואר שני בספרות עברית. מאז שנת 1974 מבוצעות מגוון יצירותיו. בשנת 1993 זכה בפרס ראש הממשלה לקומפוזיטורים.

אור אבני
יליד באר שבע, בוגר האקדמיה למוסיקה בירושלים במסלול ליצירה רב תחומית בהוראתם של רפי קדישזון ופרופ׳ בועז בן-משה.
זהו ביצוע הבכורה של יצירתו ״ווריאציות על אותיות״ שנכתבה לכבוד חג המוסיקה הישראלי.

יחזקאל בראון
יחזקאל בראון, חתן פרס ישראל למוזיקה, נולד ב-1922 בברסלאו, גרמניה (כיום ורוצלב, פולין). משפחתו השתקעה בשיראל כשהיה בן שנתיים. בתום לימודיו בגימנסיה הרצליה, עבר בגיל 19 לקיבוץ משמר העמק. בתקופת מגוריו בקיבוץ הוא לחם בכוחות הבריגדה היהודית באיטליה במלחמת העולם השניה. כשחזר, נשלח מטעם הקיבוץ ללמוד הוראה בסמינר הקיבוצים בתל אביב, ופעם בשבוע למד הרמוניה וקונטרפונקט אצל אלכסנדר אוריה בוסקוביץ'. לימודיו נקטעו ב-1949 בעקבות מלחמת העצמאות, בה לחם באזור קיבוצו. בתום מלחמה שב לקיבוץ ועבד בפלחה. באותה תקופה בראון החליט, כי יהיה מוזיקאי. "המוזיקה" אמר בראון, "התחילה אצלי בהדרגה. עד שחזרתי מן הצבא, לא חשבתי על המוזיקה ברצינות. זה היה תחביב שנעשה רציני עם השנים. התברר לי שיש לי כישורים מוזיקליים שאין לרוב האנשים האחרים". יחזקאל למד באקדמיה הישראלית למוזיקה, ולאחר תום לימודיו החל ללמד בה. בד בבד עם לימודיו, החל להורות מוזיקה בסמינר הקיבוצים וגם בקונסרבטוריון של האקדמיה הישראלית למוזיקה. לאחר שנים מספר, החל להורות גם במדרשה למחנכים למוזיקה. בשנת 1966 צורפה האקדמיה לאוניברסיטת תל אביב, ואז קיבל יחזקאל בראון דרגת מורה בכיר ולאחר מכן מינוי של פרופסור חבר ואחריו מינוי של פרופסור מן המניין, עד לשנת 1989 ,שבה פרש לגמלאות כפרופסור אמריטוס. בשנת 1975 למד שירה גרגוריאנית במנזר סולם הבנדיקטיני בצרפת מפי האב דום ז'אן קליר ושב לשם בשנים הבאות לעבודת מחקר. תוך כדי עבודתו באקדמיה למוזיקה, פרופ' בראון השלים תואר שני במחלקה ללימודים קלאסיים באוניברסיטת תל אביב, בדגש על הלשונות יוונית ורומית. בראון היה מלחין פורה ומגוון ביותר שחיבר מוסיקה תזמורתית, קאמרית, מקהלתית, וקולית-סולנית. בראון יצר גם מוסיקה לסרטים, תאטרון ומחול וכן חיבר שירים ועיבודים לשירים. בשנות השישים הוא עבד עם להקות והרכבי זמר חשובים כגון: שלושת המיתרים, החלונות הגבוהים, רן ונעמה, הדודאים ועוד. גישתו הייחודית להלחנה התבטאה בהצהרתו כי "אני כותב את מה שאני שומע" בשמיעתו הפנימית וכי הוא נמנע מכל מחשבה ומכל תכנון אידיאולוגי על דרך הלחנתו, ומכאן הגיוון העצום בשפתו כמלחין. בחלק מיצירותיו המקהלתיות הושפע מהמלוס היהודי המסורתי הן האשכנזי, הן הספרדי. ביצירותיו התזמורתיות והקאמריות מתגלות השפעות המלחינים הנערצים עליו, במיוחד הידן, ברהמס וברטוק. הוא התנסה ביצירות מועטות בטכניקת שנים עשר הטונים אולם נטש אותה במהרה. הגורם השליט בכל יצירותיו הוא מלודיה יפה וקומוניקטיבית, צורה קלסית בהירה, הרמוניה מודאלית או טונאלית עשירה. בראון חיבר יצירות רבות בצורת סונטה, שהיתה בעיניו הצורה המשוכללת ביותר. הוא היה איש של אנשים, ויצירותיו חוברו בקשר הדוק עם הנגנים וגופי הביצוע. המוסיקה של בראון ידועה ומבוצעת ברחבי העולם. ספר על חייו ויצירתו של יחזקאל בראון, הכולל פרקים אוטוביוגרפיים וכן פרקים אנליטיים פרי-עטם של פרופ' אמריטוס יהואש הירשברג ושל בתו של המלחין, המלחינה, הפסנתרנית והמוזיקולוגית ד"ר רותם לוז, וכן פרקים מאת פרופ' נפתלי וגנר, ד"ר יוסף גולדנברג ו ד"ר רקפת בר שדה, עתיד לצאת לאור בשנת 2016 בהוצאת המכון למוסיקה ישראלית.

סשה ארגוב
ארגוב נולד בשנת 1914 במוסקבה בשם אלכסנדר אברמוביץ. בגיל ארבע החל לנגן בפסנתר ולהלחין, ובגיל שש החל ללמוד מוזיקה בצורה מסודרת. בשנת 1934 כשהיה בן עשרים ,עלה לארץ ישראל, החליט לעזוב את תחום הנגינה הסולנית ועבר להלחנה. שנה אחרי עלייתו לארץ החל לחבר מנגינות לשירים ולערבי מסיבות בהתישבות העובדת. כתב יחד עם המחזאי גרשון פלוטקין הצגות מוזיקליות לקיבוצים ולמושבים שהזמינו אצלו לאירועים שונים. בתקופה זו הלחין ארגוב כמאתיים שירים, שמרובם לא נותר תיעוד. ארגוב הקפיד, עם זאת, למצוא את פרנסתו לא במוזיקה בלבד, באומרו כי "המוזיקה היא הקצפת, משהו טהור שלא למען כסף". במלחמת העצמאות הלחין שירים ללהקת הפלמ"ח – הצ'יזבטרון,- בהם "הרעות", (שיר שהפך לסמל המלחמה), "השחרור" ו"הפלמ"חניק מחפש את המחר". לאחר קום המדינה החל להלחין מוזיקה ללהקות צבאיות ולתיאטרונים "המטאטא", "לי לה לו " והקאמרי ,בהצגות כמו "מלכת שבא", "אסתר המלכה", "דוקטור דוליטל", "הנסיכה טורנדוט", "כתר בראש" ,"יתוש בראש "ו"הרפתקה בקרקס", לתסכיתי רדיו ולאחר מכן גם לסרטי קולנוע ,בהם "חבורה שכזאת" ו"הוא הלך בשדות." בשנות החמישים והשישים עבד עם מספר להקות והרכבים :להקת הנח"ל ,בצל ירוק ,התרנגולים (פנס בודד) והחמציצים .הוא הלחין ללהקות הללו את שיריהם של מיטב הפזמונאים והמשוררים של התקופה. חיים חפר" :שיר השכונה" ,"השמלה הסגולה" ,"אדוני השופט", "האם אמרו לך פעם" ,"דינה ברזילי ," "הוא לא ידע את שמה" ,"שיר אהבה חיילי ע. הלל: "יוסי ילד שלי מוצלח" ,"ככה סתם", "מרפסות", "זגג" נתן אלתרמן: "אליפלט," "שיר ערש", "הבלדה על חמוריקו", "שיר משמר (שמרי נפשך)" עמוס אטינגר :" כשאור דולק בחלונך", "חופשה באדום" יורם טהרלב: "שיר פרידה לקיץ", "את מה שרציתי" ועוד. ב 1961-הלחין את שירי המופע "יוסי-חזקי-יונה" וב 1964-הלחין את שירי המחזמר "שלמה המלך ושלמי הסנדלר " של נתן אלתרמן, שנחשב עם השנים לאחד המחזות הקלאסים העבריים. בין השירים במחזמר, שהפכו ללהיטי התקופה, היו "שיר הסנדלר" ,"שיר המריבה" ו"שיר הפיוס". לאחר מכן המשיך לעבוד עם אלתרמן ועם כוכבי "שלמה המלך" ,אילי גורליצקי ויונה עטרי ,במופע "שוק המציאות" עם שירים כמו" קונצרטינה וגיטרה." בשנת 1968 יצא התקליט "שירי סשה ארגוב" עם עדנה גורן וקובי רכט ,להם הלחין ארגוב שירים של אלתרמן ("זמר המפוחית"), חיים חפר ("משעמם") ויעקב שבתאי ("לפנות ערב" -הידוע כ"בין ברושים", ו"אהובתי שלי לבנת צוואר") שזכו להצלחה. ארגוב הלחין יותר מ-200,1 שירים, כשייחודו כמלחין הוא בהרמוניה ובמנגינה המיוחדת שחורגת במידת מה מהלחן הסטנדרטי, ותמיד יש איזו הפתעה במהלך הליניארי של המנגינה. ארגוב הוציא את לחניו בספרים על מנת לשמר את ההרמוניות שלו לדורות הבאים, שכן הוא נחשב ייחודי לא רק בלחניו אלא גם בהרמוניות שהוא צירף אליהן, והקפיד מאוד על החיבור של שני המרכיבים הללו. יוצר אחר שהעיד על עצמו כמי שהושפע מאוד מלחניו של ארגוב הוא מתי כספי ,שאף הוציא בשנות השמונים שני אלבומים המוקדשים לשיריו והעלה מופע יחד עם ארגוב בשם "מתתיהו ואלכסנדר". בשנת 1980 הוציא גם אריק איינשטיין אלבום המורכב כולו משירי ארגוב שנקרא "ארץ ישראל הישנה והטובה חלק ד': משירי סשה ארגוב . ארגוב זכה לכמה מופעי הוקרה לשיריו, בהם המופע "תפוח הזהב" ב-1974 וערב מחווה בהיכל התרבות ב-.1985 ב 1988-זכה בפרס ישראל בתחום הזמר העברי. בשנים 1993 ו-1994 המשיך ארגוב להלחין שירים. בהיעדר תמלילן קבוע בתקופה זו, כתב את השירים בצורת קול סופרן בליווי פסנתר, מתוך כוונה, שהשירים יזכו מאוחר יותר במילים. מעט אחרי מותו של ארגוב, נכתבו ל-12 לחנים מתוכם מילים, בידי נגן הפילהרמונית עוזי שלו. שירים אלו, הוקלטו על ידי הזמרת יונית שקד-גולן, באישור משפחת ארגוב. לארגוב ולרעייתו נוסיה נולדו שני ילדים: טלי ואיתמר. על שמו נקראו רחובות במספר ערים. ארגוב נפטר בשנת 1995 בגיל 81 . ארכיונו שמור בספרייה הלאומית.