20:00 – אולם אלמא – מרכז לאומנויות אלמא זכרון יעקב

מנצח – גיא פדר

מרי אבן-אור: עד אינסוף (1982)
מנחם ויזנברג: מחווה למנדלסון (2001)
   יאיר קלרטג: Con forza di gravità (2013) 
פאול בן-חיים: קונצ׳רטו לכלי קשת (1947)
פריאמבולו | קפריצ'יו | אינטרמצו ליריקו | פינאלה

התכנית של תזמורת קאמרטה ירושלים מתרכזת ברפרטואר לתזמורת מיתרים. היא מכסה ארבעה דורות של מלחינים, כל אחד ואחת עם תפיסת עולם נפרדת לגבי מקומו של ז׳אנר הכתיבה למיתרים ברפרטואר הכללי. הקונצ׳רטו של בן חיים מתייחס לעולם של קונצ׳רטו גרוסו ברוקי, בעוד שמנחם ויזנברג עושה פירוק ובניה מחדש של האוקטט של מנדלסון – יצירה איקונית בז׳אנר. מכיוון שונה לגמרי, יצירתו של יאיר קלרטג מפרקת את סאונד המיתרים עצמו על מנת לחשוף מבנים צליליים חדשים, כאשר הסאונד מתנהג בה כמו צבע המגיב לכח הכבידה, ויצירתה של מרי אבן אור עד אינסוף היא ביטוי מעודן לתפיסת זמן מחזורית – בצליל – של אחת המלחינות המעולות והמקוריות שפעלו כאן, מלחינה שנשכחה מעט, ולא בצדק.

מרי אבן אור
החלה ללמוד נגינה בפסנתר ותאוריה בגיל שמונה, בקונסרבטוריון שולמית בתל אביב. בשנת 1959 החלה ללמוד במדרשה למורים למוזיקה בתל אביב ובשנה שלאחריה עברה למכון למוזיקה בסמינר אורנים בקריית טבעון. היא למדה קומפוזיציה אצל יחזקאל בראון ואצל עדן פרטוש. בשנת 1976, לאחר הפסקה ממושכת, התחילה ללמוד ניצוח וקומפוזיציה במגמת תאורטיקנים באקדמיה למוסיקה ע"ש רובין בתל אביב ובמקביל בחוג למוסיקולוגיה באוניברסיטת תל אביב. בשנת 1984 קיבלה תואר מוסמך במוסיקה. נפטרה בשנת 1989.
על היצירה: "עד אינסוף" נכתבה בעקבות הזמנה של האקדמיה למוסיקה בת"א לקונצרט מיוחד לזכרו של המלחין עדן פרטוש.

מנחם ויזנברג
מלחין, פסנתרן ומעבד ישראלי ודמות חינוכית רבת השפעה על דורות של תלמידי מוזיקה. טווח יצירותיו משתרע למן המוזיקה האומנותית – התזמורתית, הקאמרית, הקולית והכלית – ועד למוזיקת פופ, כליזמר וג'אז. את הלחנותיו הקלאסיות ביצעו מיטב התזמורות בארץ, ובהן התזמורת הפילהרמונית הישראלית, אנסמבל המאה ה-21 והאנסמבל מיתר ומוזיקה נובה. בעולם ניגנו את יצירותיו – בין היתר – התזמורות הקאמריות של ברמן, פוטסדאם ובאזל, התזמורת הסימפונית של דאלאס, שמיניית קשתני הפילהרמונית של ברלין ורביעיות "בּוֹרוֹמֵיאוֹ", "לוּמִינָה" ו"רֶלאש".
מנחם ויזנברג זכה בפרסים רבים, ובהם פרס ראש הממשלה ב-1998 וב-2012, פרס לנדאו ב-2008, פרס אקו"ם למוסיקה קונצרטית ב-1992 ופרס אקו"ם למפעל חיים ב-2010.
ויזנברג סיים לימודי תואר ראשון באקדמיה למוסיקה בתל אביב, תואר שני בבית הספר ג'וליארד בניו יורק ודוקטורט בחוג למוזיקה באוניברסיטת בר אילן. לאורך שנים רבות כיהן כפרופסור וכדיקן בפקולטה לקומפוזיציה, לניצוח ולחינוך מוזיקלי באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים ולימד במדרשה למורים למוזיקה במכללת לוינסקי לחינוך. בתוכנית גולדמן למוזיקאים צעירים מצטיינים שבמרכז למוסיקה ירושלים, ניהל את קורס הקיץ לפסנתר ולנושאי העשרה, והוא מדריך בכיר במוזיקה קאמרית בתוכנית.
על היצירה: "הפתיחה למיתרים – מחווה למנדלסון" היא עיבוד תזמורתי לשמיניית כלי קשת שהלחין ויזנברג במקור בעבור קשת אילון. יצירתי מושפעת מיצירת המופת המוכרת ביותר להרכב קאמרי מיוחד זה, השמינייה לכלי קשת של פליקס מנדלסון. השתלשלות יצירתי מזכירה את צורת הסונטה: יש בה שני נושאים מנוגדים, האחד סוחף והאחר לירי והבעתי. מטבע הדברים, הנושאים עוברים טרנספורמציות מלודיות, הרמוניות וריתמיות מרחיקות לכת בשפתי האישית. בהשפעת התזמור המנדלסוני, מעמידה יצירתי לעיתים קבוצת נגנים מול קבוצת נגנים אחרת, ולעיתים – סולן מול קבוצה. היצירה היא במידה רבה מחווה לנעורים ולשמחת החיים הגלומה בהם.

יאיר קלרטג
בדומה לכותרות פרקים ביצירות רב-פרקיות מהתקופה הקלאסית, כותרת היצירה היא מעין הוראת ביצוע – נגנו עם "כח המשיכה" (על בסיס הוראות הביצוע Con forza ו-Con gravita הקיימות בספרות המוזיקה). כח המשיכה הוא הכוח המניע את היצירה – ובמקרה זה הוא מדומיין ככח המושך את הצליל כלפי מטה (בשונה מ"כח משיכה" טונאלי שמכוון לצליל היסודי של הסולם). הדימוי שהיה לי בעת כתיבת היצירה הוא של ציור המצויר על קנבס מחומר שאינו מתאים לכך. לכן, הצבע אינו יכול להיצמד לקנבס ומיד לאחר ציור של צורות ומבנים, הצבע מתחיל לנזול ויוצר כתמים ומערכות יחסים חדשות ובלתי צפויות בין הצבעים. הציור המתקבל הוא שילוב של כוונות האמן והמבנים הוויזואליים שיצר אל מול ההשפעות ה"טבעיות" של כוח המשיכה. תרגום הדימוי למדיום הצלילי, יוצר תהליכים איטיים של שינויי צורה של מאסות צליל. גם כשמאסות מתכנסות למבנים יציבים ומוכרים, הן ממשיכות לְהִמֵּס ולנזול למבנים אלסטיים חדשים.

פאול בן-חיים
פאול בן-חיים נמנה על דור המייסדים של המוזיקה האמנותית בישראל. הוא נולד במינכן בשם פאול פרנקנבורגר, וזכה להצלחה כמלחין ומנצח בגרמניה (בין השאר, כמנהל בית האופרה באאוגסבורג) עד עלייתו לישראל ב-1933, בעקבות עליית הנאצים לשלטון בגרמניה. עם בואו לישראל שינה את שמו, והיה לדמות מרכזית בחיי המוזיקה בישראל, בעיקר בקרב המלחינים ששאפו לבסס אסכולה לאומית ישראלית. בין היתר, ניכרה ביצירותיו השפעת הזמר המזרחי, שאת ההכרות עימו העמיק בזכות הקשר עם ברכה צפירה, שאת רבים משיריה עיבד. בין יצירותיו, ניתן למנות שתי סימפוניות; קונצ'רטי לכינור, פסנתר, וצ'לו; מגוון יצירות תזמורתיות, קאמריות וכליות; שירים ועיבודים למקהלה; ויצירות מקוריות רחבות-יריעה למקהלה ותזמורת. יצירותיו זכו גם להכרה בינלאומית, ובכלל זה הזמנות וביצועים על-ידי אמנים כגון ליאונרד ברנשטיין, יאשה חפץ, יהודי מנוחין, זינו פרנצ'סקטי, לאופולד סטוקובסקי, צבי צייטלין, עוזי ויזל, פנינה זלצמן ורבים אחרים. הוא היה מורם של רבים מהמלחינים הבולטים של הדור השני (כגון צבי אבני, בן-ציון אורגד, עמי מעיני, נעם שריף ועוד). בשנת 1957 הוענק לו פרס ישראל.
על היצירה: בן-חיים חיבר את הקונצ'רטו לכלי קשת עבור קונצרט לציון יום הולדתו ה-50. הקונצ'רטו כתוב במתכונת הקונצ'רטו גרוסו הבארוקי ובהשראת יוהן סבסטיאן באך. משמעות מיוחדת נודעת לחומר המוטיבי העיקרי של הפרק הראשון, החוזר ומצוטט בפרק הסיום. מוטיב זה הוא ציטוט של מוטיב הדקלמציה של המקהלה באורטוריה המונומנטלית "יורם", היצירה האחרונה שחיבר בן-חיים בגרמניה.
פרקה השני של היצירה הוא קפריצ'יו דרמטי וסוער. בעקבותיו מופיע אינטרמצו ליריקו, והוא הרומנטי והמעודן ביצירות שחיבר בן-חיים באותן שנים.
הקונצ'רטו לכלי קשת הוא יצירה נוסטלגית הניבטת לעבר ואין זה מקרה כי היא חוברה לרגל יום הולדתו החמישים, גיל שבו כל אדם נוטה לערוך את חשבון הנפש שלו ולהעיף את מבטו על העבר.  זאת אחת מיצירותיו החשובות של בן-חיים (פרופ' יהואש הירשברג, על פי ספרו "פאול בן-חיים: חייו ויצירתו").