צ'לו – צבי פלסר

סופרן – רעות רבקה

מנצח – אריאל צוקרמן

יוסף ברדנשווילי: "דיאלוג" לצ'לו ותזמורת סימפונית

ציפי פליישר: "נערה פרפר נערה" לזמרת ולתזמורת סימפונית (מושר בערבית)
"אחוזה" (מילים: פואד ריפקה)

1. "עפעפיים" (מילים: שאוקי אבי-שקרא)
2. "ארון המתים שמכסהו רחוק" (מילים: מוחמד אל-מאע'וט)
3. "נערה פרפר נערה" (מילים: אונסי אל-חאג')

מנחם צור: סימפוניה מס' 5

1. Adagio
2. Scherzo
3. ללא שם

יוסף ברדנשווילי
יליד גאורגיה (1948). בעל תואר דוקטור מטעם האקדמיה למוסיקה בטביליסי. זמן קצר לאחר עלייתו ארצה ב-1995, הוזמן לשמש כמלחין הבית של תזמורת סינפונט רעננה (1999-1996). בעונת הקונצרטים 2005-2006 כיהן כמלחין הבית של התזמורת הסימפונית הישראלית ראשל"צ. לאחר מכן כיהן כמלחין הבית של הקאמרטה הישראלית ירושלים. כיום ברדנשווילי נמנה עם הסגל האקדמי של בית הספר למוסיקה ע"ש בוכמן-מהטה באוניברסיטת תל-אביב, באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים, ובבית הספר למוסיקה רימון.
ברדנשווילי כתב כ-100 יצירות, ביניהן ארבע אופרות, מוסיקה למחול, מוסיקה תזמורתית, מוסיקה קאמרית, מוסיקה ווקאלית ויצירות לכלי סולו. כן כתב מוסיקה ל-45 סרטי קולנוע ולכ-55 הצגות תיאטרון, ושיתף פעולה עם במאים בולטים בחו"ל ובארץ. ברדנשווילי הוא זוכה פרס ראש הממשלה (2000, 2011), "מלחין השנה" בפרס התיאטרון הישראלי (2002, 2003, 2009, 2010, 2012), פרס "מפעל חיים" מטעם אקו"ם (2002), פרס אמנויות הבמה ע"ש חנה וגוטליב רוזנבלום מטעם עיריית תל-אביב-יפו (2005), פרס מפעל הפיס לאמנויות הבמה ע"ש מיכאל לנדאו (2005), פרס השר לקליטת העלייה ע"ש יורי שטרן (2008), פרס אנגל (2013), פרס הציונות (2015), פרס אריק איינשטיין מטעם משרד התרבות (2017), ועוד.
היצירה "דיאלוג" לצ'לו ולתזמורת (2002) כתובה במבנה דמוי רונדו: שלוש אפיזודות, המציגות שלושה מצבים דרמטיים, מפרידות בין הופעותיו של מעין פזמון חוזר, המופיע בגרסאות שונות. צורה זו מאפשרת למלחין לבחון נקודות מגע שונות בין הסולן לעולם שמסביבו. האפיזודה הראשונה, דמוית כוראל, מזכירה תפילה בנוסח גיאורגי; האפיזודה השנייה בנויה סביב ציטוט מתוך הקנצונטה Torna dolce il mio amore מאת סלומונה רוסי (1570-1630), מלחין יהודי איטלקי שניסה לשמר את זהותו היהודית על ידי הלחנת טקסטים עבריים בסגנון המוסיקלי של זמנו; והאפיזודה השלישית היא מחול-פנטזיה המייצג ביטוי נוסף למעמד הזר והחריג בחברה.
יחסי הסולן והתזמורת נבנים במעין מרקם אנטיפונלי של שאלה ותשובה, המאחד מרכיבים דיאלוגיים שונים: מופנמות מול פתיחות, חום היחיד מול קור החברה, כעס הקבוצה מול שלוות היחיד. בתום הדיאלוגים הללו, נותר הסולן לבדו, לאחר שהצליח לשמר את זהותו ויחודו; היצירה מסתיימת בזיכוך של כל גושי הצלילים לצליל יחיד.

ציפי פליישר
מלחינה ומזרחנית, ילידת חיפה (1946). הישגיה האקדמיים כוללים תארים ראשונים בהלחנה, בתיאוריה מוסיקלית ובמזרחנות, תארים שניים בחינוך מוסיקלי ובשפות שמיות, ודוקטורט במוסיקולוגיה. המוסיקה שלה משקפת מגוון השפעות סגנוניות ותרבותיות, ובכלל זה השפות והסגנונות המוסיקליים של המזרח התיכון (מהשפות העתיקות ועד לעברית וערבית בנות-זמננו), ומסורות אירופאיות מהרנסנס ועד לאוונגרד והמוסיקה האלקטרונית. בין יצירותיה: שש סימפוניות, ארבע אופרות, שתי אורטוריות, הקנטטה "כשני ענפים", מחזורי שירים, יצירות מולטי-מדיה בשפות שמיות עתיקות, ועוד. פליישר כיהנה במשך כמה עשורים כמרצה במדרשה למוסיקה במכללת לוינסקי לחינוך בתל-אביב – שם שימשה כמנחה של פרויקטים מיוחדים ופורומים, וחינכה דורות של מוסיקאים.
מחזור השירים "נערה פרפר נערה" (1977) מבוסס על שירים מהקובץ "נהר-פרפר" המכיל מבחר תרגומים משירת סוריה ולבנון הצעירה (מתרגם: ששון סומך). ציפי פליישר מצאה חוט מקשר בין ארבעת השירים, המהווה את השלד הרעיוני של היצירה. השיר הראשון מתאר בדידות של אדם אשר בנה לו מחילת עפר בתוך המדבר; בשיר השני, הופכת בדידות זו לסבל נדודים של אדם, שאינו מוצא לו מנוח ונזרק לכל עבר; בשיר השלישי המצוקה בשיאה, והדובר עומד על סף הטירוף; ואילו השיר הרביעי הוא השקט שלאחר הסערה, המביא עמו קרן אור של תקווה חדשה.
מאז הלחנתו זכה המחזור למגוון גרסאות, ולאחרונה שימש מקור השראה לעבודת וידאו-ארט וליצירה חדשה, "נערה פרפר נערה- ריחוף חדש". אנו נשמע אותו הערב בגרסה משנת 2012 לסופרן ולתזמורת סימפונית, המושרת במקור הערבי, בביצוע חגיגי לכבוד יום הולדתה ה-75 של המלחינה.

מנחם צור
יליד תל אביב (1942). בוגר האקדמיה למוסיקה  ולמחול  בירושלים. את לימודיו המשיך בארה"ב במנס קולג', בשרה-לורנס קולג' ובאוניברסיטת קולומביה – שם השלים תואר דוקטור ב-1975. מאז ועד 2011 היה חבר בסגל האקדמיה בירושלים כפרופ' במקצועות התאוריה וההלחנה. צור לימד גם בניו יורק- באוניברסיטת קולומביה, בקווינס קולג' וב- NYU. בין המורים שהשפיעו על דרכו כמלחין וכמחנך הוא מציין את מריו דוידובסקי ואת קרל שכטר.
צור כתב עד היום למעלה מ-180 יצירות בכל הז'אנרים הקוליים והכליים, ביניהם מוסיקה קאמרית  (כולל 5 רביעיות מיתרים), מוסיקה לבמה ולמחול, מוסיקה אלקטרונית, 3 אופרות, 10 סימפוניות, ו- 18 קונצ'רטי. בין הפרסים בהם זכה: מספר פרסי אקו"ם, כולל פרס אקו"ם למפעל חיים (2001), פרס ראש הממשלה לקומפוזיטורים (2001, 2010), פרס גוגנהיים האמריקאי (1981), ועוד. כל יצירותיו יוצאות לאור בארץ ובחו"ל והן זוכות לביצועים של אנסמבלים ותזמורות בארץ ובעולם. צור היה יו"ר איגוד הקומפוזיטורים וראש חוג ודיקן בפקולטה לקומפוזיציה באקדמיה בירושלים. הוא מרצה בארץ ובחו"ל בהזמנת אקדמיות ואוניברסיטאות בנושאי מוסיקה עכשווית ומוזמן לפורומים של שיפוט בינלאומי לקומפוזיציה.
הסימפוניה מס' 5 (2016) מבוססת על הניגוד בין שני הפרקים הקיצוניים ה"רציניים" לבין הפרק האמצעי, שהוא סקרצו תוסס (מילולית- בדיחה). השפה הטונלית של היצירה היא אמנם מודרנית-אטונלית, אך החומרים כוללים (בהשפעת אלבן ברג) הקבצות של אקורדים משולשים (מז'וריים ומינוריים). באמצעות השילוב ההרמוני הזה מצא המלחין דרך לבטא את "הטונליות שבתוך האטונליות". השראה חוץ-מוסיקלית מיוחדת סיפקו לו ארבעת ספריו של מרסל פרוסט "בעקבות הזמן האבוד". לדבריו, הנרטיבים הספרותיים של פרוסט קרובים מאוד לשפה ההרמונית שניסה למצוא בסימפוניה זו.

צבי פלסר – צ'לו
הצ’לן הישראלי צבי פלסר נהנה מקריירה מגוונת במיוחד כסולן, מוסיקאי קאמרי ומורה בכיר. הוא מרבה להופיע ברחבי העולם ומשתף פעולה עם רבים מבכירי הנגנים והמנצחים של ימינו. כסולן הופיע עם כל התזמורות בארץ. את נגינת הבכורה שלו עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית ביצע בגיל 19 ,ומאז מרבה להופיע בכל עונה עם רפרטואר מגוון. בשנים האחרונות הופיע עם התזמורת הקאמרית הישראלית ואריאל צוקרמן, הקאמרטה הישראלית ירושלים ואבנר בירון, התזמורת הסימפונית ירושלים, התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון, הסינפונייטה הישראלית באר שבע ועוד. כן הופיע כסולן עם תזמורות רבות ברחבי העולם, ביניהן – הסימפונית הלאומית האמריקאית )וושינגטון(, תזמורת סנט מרטין אין דה פילדס, הסימפונית של המבורג, התזמורת הסימפונית הלאומית של מקסיקו, הסימפונית של שנחאי ועוד. ב-2015 לקח חלק בקונצרט מיוחד בברלין בו הופיע כסולן עם חברי התזמורת הפילהרמונית של ברלין. כמוסיקאי קאמרי מרבה צבי להופיע עם נגנים בכירים בפסטיבלים רבים ועל הבמות החשובות ביותר. בעבר היה צבי חבר בהרכב הקאמרי שבסיסו היה בניו יורק – קונצ’רטנטה, וברביעיית המיתרים הוברמן. בין השנים 2011 ל-2021 כיהן כמנהל המוסיקלי של פסטיבל ”קול המוסיקה בגליל העליון”. צבי פלסר הינו בוגר בית הספר למוסיקה ג’וליארד בניו יורק, שם למד אצל זארה נלסובה. מוריו הראשיים היו צבי הראל )ישראל( ודייויד סיור )ארה”ב(. פלסר מכהן כפרופסור לצ’לו באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים, וכן מלמד במרכז החדש למוסיקה רעננה ובקונסרבטוריון הישראלי שטריקר. הוא מוזמן לכיתות אמן ברחבי העולם ומכהן בצוות המורים הקבוע של פרויקט פרלמן בניו יורק. את הקלטותיו ניתן למצוא בחברות הליקון, קליאוס אלפא ונקסוס.

רעות רבקה – סופרן
ילידת ירושלים, בוגרת האקדמיה למוסיקה בירושלים ובעלת תואר אמן בשירת בארוק מן הקונסרבטוריון המלכותי בהולנד. מלגאית של קרן התרבות אמריקה-ישראל, התקבלה כסולנית לסטודיו "מיתר" של האופרה הישראלית, מוסיקאית מצטיינת בצה"ל, ובוגרת מקהלת אנקור. רעות הינה זמרת רב-תחומית בינלאומית, זמרת ג'אז ומוסיקת עולם, אמנית קול, פרפורמנס, תיאטרון, ומאלתרת ווקאלית ווירטואוזית. היא הופיעה מעל בימת הקונצרטחבאו באמסטרדם, בבית האופרה ההולנדי הלאומי ובאופרה הישראלית, ושרה תפקידים ראשיים בהפקות אופרה מודרנית בבלגיה עם תיאטרון Transparent ועם Silbersee בהולנד. רעות הופיעה כסולנית לצד תזמורת ה-Metropole (הולנד), תזמורת Aukso (פולין), תזמורת הבארוק הידועה La Petite Bande (בלגיה), הקאמרטה הישראלית ובארוקדה, ושרה תחת שרביטם של זובין מהטה, מנדי רודן, סיגיסוואלד קאוקן (בלגיה) ג׳ולס באקלי (אנגליה), הילארי גריפיתס (גרמניה) ועוד. היא הופיעה באינספור פסטיבלים ברחבי אירופה, יפן, סין וארה"ב, ביניהם פסטיבל אוטרכט למוסיקה עתיקה ופסטיבל גאודאמוס למוסיקה בת זמננו, ועבדה לצד מלחינים כגון לואי אנדריאסן (הולנד), ווים הנדריקס (בלגיה), ציפי פליישר, מנחם צור, ועוד.

אריאל צוקרמן – מנצח
יליד ישראל. החל את הקריירה המוסיקלית שלו כנגן חליל. הוא למד אצל פאול מייזן במינכן ואצל אנדראס אדוריאן, והשתלם אצל אלן מריון ואוראל ניקולה. בהמשך למד ניצוח אצל יורמה פנולה באקדמיה המלכותית למוסיקה בשטוקהולם ואצל ברונו וייל באקדמיה למוסיקה במינכן, שם סיים את לימודיו ב-2004. בינואר 2007 התמנה למנהל המוסיקלי של התזמורת הקאמרית הגיאורגית באינגולשטאט, גרמניה. בעונת 2003-2004 מונה כעוזר מנצח של איוואן פישר בתזמורת הפסטיבל של בודפשט. לאחר מכן הוזמן לנצח על הסימפונית של ברלין (2007) ועל התזמורת הלאומית הבסקית (2009), כמו גם על התזמורת הממלכתית של בוואריה, הפילהרמונית הישראלית, הפילהרמונית של רדיו הנובר, רדיו סיאול, הפילהרמונית הלאומית של הונגריה, הפילהרמונית של צ'כיה, הסימפונית של במברג, הסימפונית הלאומית של דנמרק, התזמורות הקאמריות של ציריך, באזל ושטוטגרט, הקאמרטה של זלצבורג והסינפונייטה של ריגה. צוקרמן זכה במספר תחרויות בינלאומיות. הוא מכהן כמנהל המוסיקלי של התזמורת הקאמרית הישראלית מאז 2015.

התזמורת הסימפונית ירושלים
התזמורת הסימפונית ירושלים, רשות השידור, המציינת העונה את עונתה ה-83, נוסדה בסוף שנות השלושים של המאה העשרים כתזמורת של רשות השידור המנדטורי בפלשתינה. עם קום המדינה הייתה התזמורת לתזמורת  הרדיו הארצית, ונודעה בשם "תזמורת קול ישראל". בשנות ה-70 הורחבה התזמורת והייתה ל"תזמורת הסימפונית ירושלים, רשות השידור". כתזמורת רדיו, מרבית הקונצרטים מוקלטים ומשודרים בקול המוסיקה מאולם הבית של התזמורת- אולם הנרי קראון בתיאטרון ירושלים.
המנהל המוסיקלי של התזמורת הוא מאסטרו סטיבן סלואן, אשר החליף בתחילת העונה הקודמת את פרדריק שאזלן לאחר שבע שנות כהונה בתפקיד. רפרטואר התזמורת מהווה שילוב רחב-יריעה בין יצירות המופת של העבר וההווה, החל מיצירות הבארוק והתקופה הקלאסית, דרך היצירות הגדולות של התקופה הרומנטית ועד ליצירות המלהיבות ביותר שנכתבו בזמננו – ביניהן יצירות המבוצעות לראשונה בישראל. התזמורת הסימפונית ירושלים הייתה הראשונה שביצעה בארץ את יצירותיהם של סופיה גוביידולינה, הנרי דוטייה, אלפרד שניטקה ואחרים. בה בעת טיפחה התזמורת מאז ומתמיד מלחינים ישראליים, הן על ידי הזמנת יצירות והן על ידי ביצוען. במהלך השנים אירחה התזמורת את גדולי המוסיקאים בארץ ובעולם – ביניהם: אוטו קלמפרר, איגור סטרווינסקי, ארתור רובינשטיין, יהודי מנוחין, איגור מרקביץ', מסטיסלב רוסטרופוביץ', פבלו קזאלס, הנריק שרינג, אייזק שטרן, רדו לופו, כריסטה לודוויג, מרתה ארחריץ', יו יו מא, פייר בולז, נביל מארינר, ז'ן-פייר רמפל, חוסה קרראס, טביאה צימרמן ויפים ברונפמן.
התזמורת נתמכת ע"י משרד התרבות והספורט ועיריית ירושלים.