המופע יתקיים ביום שלישי, 21 בדצמבר, בשעה 20:00, באולם התיבה ביפו, שדרות ירושלים 19.

אילן וולקוב         מנצח

עמוס אלקנה   עשרה

עמרי אברם  Time Passes Time

זיו קוז'וקרו   "מאין באת ולאן אתה הולך"

יובל אבני    "ארבעה וחמישה"

עמוס אלקנה:
עמוס אלקנה הינו מלחין ונגן גיטרה. זוכה פרס ראש הממשלה לקומפוזיציה (2011), פרס אקו״ם (2002) ופרס רוזנבלום לאמן המצטיין (2012). למד גיטרה בברקלי קולג׳ וקומפוזיציה בניו אינגלנד קונסרבטורי בבוסטון (1990). בעל תואר שני במוסיקה/סאונד מבארד קולג׳ בניו יורק. יצירותיו מוזמנות ומבוצעות ע״י תזמורות והרכבים בארץ וברחבי העולם. בין השאר הלחין יצירות עבור התזמורות הסימפוניות של ברלין, ורשה, ברטיסלבה והסימפונית הישראלית (ראשון לציון). בארץ מרבה לכתוב עבור אנסמבל מיתר ואנסמבל המאה 21. עד כה יצאו שני אלבומים המוקדשים ליצירותיו: ״קזינו אומברו״ (2012) ו״טריפ״ (2018). כנגן גיטרה חשמלית מופיע בארץ ובעולם בנגינת מוסיקה בת זמננו ומוסיקה מאולתרת.

עשרה Asara
היצירה נכתבה בשנת 2019 ובוצעה בביצוע בכורה ע״י אנסמבל UMZE ההונגרי בשנה שעברה בבודפשט. ליצירה שלושה פרקים והיא כתובה להרכב של עשרה נגנים. אורך היצירה עשר דקות.

עמרי אברם:
מלחין ומוסיקולוג. השלים את לימודי התואר הראשון באקדמיה למוסיקה בירושלים תחת הדרכתם של צבי אבני, אייל אדלר ואמנון וולמן בקומפוזיציה, ובהדרכתם של אלן שטרנפלד ואיתן גלוברזון בפסנתר. הוא סיים בהצטיינות תואר ראשון ושני עם התמחות בקומפוזיציה באקדמיה למוסיקה בבאזל, שוויץ, בהדרכתו של אריק אונייה, וכן מחזיק בתואר שני במוסיקולוגיה מן האוניברסיטה העברית בירושלים. הוא השתתף בכיתות אמן בינלאומיות רבות, במסגרתן השתלם תחת מלחינים ידועי שם כגון: חיה צ׳רנובין, סלבטורה  שארינו, רבּקה סונדרס, פטר אטבש, קלארה יאנוטה, פיירלואיג'י בילונה, באט פורר ועוד. כיום הוא עמל על דוקטורט באקדמיה למוסיקה בבאזל, שוויץ, ובמכון לאינפורמטיקה מוסיקלית ומוסיקולוגיה בקרלסרוּהֶה, גרמניה. התזה שלו מתמקדת באלקטרוניקה חיה כאמצעי להעצמת חווית ההאזנה ומעורבות הקהל.
כמלחין, עמרי עוסק בממשק שבין מוסיקה אקוסטית ואלקטרו-אקוסטית. מתוך עמדה תמידית של סקרנות, הוא בוחן בקומפוזיציות שלו את הפרספציה, את העמימות ואת החוויה והמשמעויות של המוסיקה – כל זאת תוך הצבת החומר הצלילי במרכז. יצירותיו בוצעו על במות רבות בישראל, שוויץ, איטליה, הולנד, גרמניה, אוסטריה, הונגריה וארה״ב; בין השאר בידי אנסמבל "מיתר", אנסמבל פניקס באזל, ה-East Coast Contemporary Ensemble בניו יורק, חמישיית תל אביב, Duo Northeast, Duo Alto, אנסמבל Lemniscate ואחרים. יצירותיו בוצעו בפסטיבלים רבים, בין השאר בפסטיבל HCMF, ארכיפל ז׳נבה, Zeitraume Basel, הפסטיבל הבינלאומי למוסיקה קאמרית בירושלים, אימפולס גראץ, חג המוסיקה הישראלית, CEME Composit ו-Nachtsrom.
היצירה ״זמן חולף זמן״ היא בחינה של תנועה וקיפאון: האם מרקמים מוזיקליים יכולים, בעת ובעונה אחת, להיות כעצם אחיד ודומם מצד אחד, ומלאי חיות וכיווניות מצד שני?

זיו קוז'וקרו:
מלחין, מנצח, מעבד ופסנתרן. סיים בהצטיינות תואר שני בקומפוזיציה באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים, שם סיים בנוסף גם תואר שני בהצטיינות בניצוח. את התואר השלישי בקומפוזיציה השלים באוניברסיטת בר-אילן.
כמלחין – יצירותיו בוצעו בארץ ובעולם במסגרות כגון פסטיבל MATA למוסיקה עכשווית בניו יורק, פסטיבל ECSA האירופי בלוקסמבורג, פסטיבל ISCM האירופי (של האגודה הבינלאומית למוסיקה עכשווית), פסטיבל ACL האסייתי, אולם ה Arnold Schönberg Center  בווינה, אולם ה Konzerthaus בברלין במסגרת פסטיבל Euro Classic , אולם ה Minoritensaal בגראץ-אוסטריה במסגרת פסטיבל Tonraum 21 למוסיקה חדשה, פסטיבל ימי המוסיקה בסקופיה-מקדוניה, פסטיבל Intrada למוסיקה עכשווית בטימישוארה (רומניה), חג המוסיקה הישראלית, פסטיבל צלילים במדבר, תחרויות האביב, פסטיבל קול המוסיקה בגליל העליון, ועוד.

את יצירותיו ביצעו בין השאר: Ensemble l'Itinéraire (צרפת), Zeitfluss Ensemble (אוסטריה), Reconcil Ensemble (אוסטריה), Atem Ensemble (רומניה), Moscow Contemporary Music Ensemble (רוסיה), United instruments of Lucilin Ensemble (לוקסמבורג), אנסמבל מיתר, אנסמבל המאה ה-21, הרביעייה העכשווית, אנסמבל טמפרה, התזמורת הסימפונית ירושלים, הקאמרטה הישראלית ירושלים, הסימפונית הישראלית רשל"צ, הסינפונייטה הישראלית ב״ש, התזמורת הקאמרית הישראלית, סימפונט רעננה, אנסמבל סולני ת״א, הסימפונית הצעירה ווימאר-ירושלים, המנצחים מיכאל זאנדרלינג, פייר-אנדרה וולאד, עומר מ.וולבר, אילן וולקוב, אבנר בירון, ניר קברטי, הפסנתרן עמית דולברג, אמן כלי הנקישה תומר יריב ועוד. יצירותיו יוצאות לאור במכון למוסיקה ישראלית (IMI) ובמרכז למוסיקה ישראלית (IMC).

זיו קוז׳וקרו משמש כמנצח הבית בתזמורת הסינפונייטה הישראלית ב״ש איתה הופיע פעמים רבות. כמו כן, הופיע כמנצח עם התזמורת הסימפונית ירושלים, תזמורת ה Wiener Concert-Verein  באוסטריה, הקאמרטה הישראלית ירושלים, הקאמרית הישראלית, הסימפונית-חיפה, הפילהרמונית של בוטושאן ברומניה, הסימפונית אשדוד, הקאמרית הקיבוצית-נתניה, סימפונט רעננה, אנסמבל מיתר, אנסמבל זמרי מורן, תזמורת האקדמיה למוסיקה בירושלים ועוד. ניצח על הקלטות רבות בשדה המוסיקה הפופולרית ושיתף פעולה כמעבד, מפיק ופסנתרן עם בכירי האמנים בארץ, ביניהם: גידי גוב, שלמה ארצי, דיויד ברוזה, דני רובס, אלון אולארצ׳יק, שלום חנוך, אסף אמדורסקי, רונה קינן, קרן אן, שולי רנד, עמיר בניון, יהודה פוליקר, ערן צור, ריטה, ריקי גל, יוני רכטר, דודו טסה, רמי קלינשטיין, שלמה גרוניך, יהודית רביץ, יזהר אשדות, שלומי שבן, נינט, קובי אפללו, אברהם טל, דויד ד'אור, הראל סקעת, מיקי קם, מוריס אל מדיוני, אורי בשן, אביב גדג', ועוד.

כמעבד – כתב  למיטב ההרכבים הקאמריים והתזמורות בארץ, לרבות התזמורת הפילהרמונית הישראלית, הסימפונית הישראלית רשל"צ, הסימפונית ירושלים, הסימפונית חיפה, הקאמרית הישראלית, סימפונט רעננה, הסינפונייטה הישראלית ב״ש, הקאמרית נתניה-הקיבוצית, אנסמבל סולני ת"א, אנסמבל מיתר, אנסמבל טמפרה, ביג באנד ת״א ועוד.

זיו קוז׳וקרו זכה בפרס ראש הממשלה לקומפוזיטורים 2015, בפרס הסינפונייטה הישראלית לניצוח 2009, במלגות  הצטיינות מטעם האקדמיה למוסיקה בירושלים 2005-2007, במענק אקו״ם עבור הצטיינות בתחום העיבוד והקומפוזיציה 2002, ובפרס ״תמוז״ – טקס פרסי תעשיית המוסיקה הישראלית, בקטגורית נגן השנה לשנת 2000.

״ מאין באת ולאן אתה הולך ״:

אחד המנהגים בסדר פסח כדלקמן : ״ כתוב בס׳ בדק הבית מנהג ארץ ישראל לתת החלק הגדול של המצה האמצעית שמצניעין לאפיקומן במפה לבנה על כתפיהם, ומעבירים מכתף ימין אל כתף שמאל לכל אחד ואומר הפסוק ״ משארותם צרורות בשמלות על שכמם״ וגו׳ הולך ד׳ אמות ושואלים אותו ״ מאין באת?״ , והוא משיב ״ממצרים, ועוד שואלים אותו: "ולאן אתה הולך?״, ומשיב: ״לירושלים״ ויענו כולם: "לשנה הבאה בירושלים״.

בגרסה החילונית יותר של המנהג כפי שאני מכיר אותו, יושבים המסובים מסביב לשולחן הסדר ומשיבים מאין באו ולאן הם הולכים כסיכום השנה שחלפה וכהזדמנות לעריכת חשבון נפש. בדרך כלל חשבון הנפש מתנקז לגרסאות שונות של סיפור  שהוא  צירוף רעיוני של שניים משיריי החג :״ עבדים היינו״ ו״מה נשתנה…״. זאת מכיוון שרוב המסובים מצויים במידה מסוימת בחוויה פנימית או חיצונית של ״עבדים נשארנו… ולא השתנה כלום…״.

היצירה עוסקת באותה עריכת חשבון הנפש הפנימי והחיצוני אשר החג מזמן, כמו גם  בכמה נקודות מבט שלי על חג הפסח אשר היה החג האהוב עליי בלוח השנה העברי עוד משחר ילדותי .

תוך כדי מלאכת כתיבת היצירה, הטילו עצמם אל שולחן העבודה שלי מוטיבים הבנויים על רסיסי זיכרון הניגון אשר בקע מפי סבי כשערך את סדר הפסח, אל מול אמצעים מוסיקליים הקשורים לתחנות שונות בחיי. כך הנחתי להם להתערבל יחדיו תוך טיפול בחומר מנקודות מבט רומנטיות, נוסטלגיות או קורקטיות לסירוגין.

שם היצירה מהווה גם הצהרת כוונות מבנית שלה. שכן היצירה כמו בנויה על גבי תרשים זרימה דרמטי,  יותר מאשר ניתן לשייכה לצורה ספציפית.

ביצירה זו התחנות הן חשובות, אבל יותר מכל – חשובה הדרך, כלומר – מוקד היצירה נמצא באופן בו התאים המוסיקליים השונים מתפתחים ומשתנים מתחילת היצירה אל סופה. ואותה הדרך אשר מוצאת ביטוי בזרימה המבנית של היצירה, היא זו אשר מזמנת לעיתים השקפה מנקודות מבט שונות על אותם אובייקטים או אירועים וחושפת אותם למשמעויות חדשות.

יובל אבני
נולד בישראל ב-1970. החל בלימודי מוסיקה בנגינה בכינור ב-1977. בשנת 1993 החל את לימודיו במחלקה לתאוריה באקדמיה ע"ש רובין בירושלים, במסלול לקומפוזיציה. בין צוות מוריו היו ינעם ליף, מנחם צור, חיים פרמונט, ארי בן שבתאי ווולדימיר שקולניק. סיים תואר ראשון ותואר אמן. בין השנים 2003 ל-2007 למד במסגרת התמחות בקומפוזיציה באוניברסיטת בר-אילן עם בטי אוליוורו וגדעון לווינסון.

יצירתו "מוסיקת חורף" לחמישיית-עץ עלתה לגמר תחרות ליברסון 2002. יצירתו "קונצ'רטינו לכינור ומיתרים" בוצעה בהצלחה בברנו, צ'כיה, ב-2015, ושנה אחר כך בגרסתה הקאמרית בבלגרד, סרביה, על ידי תומאס טולצ'ק ואנסמבל "מושלס". ב-2019 בוצעה יצירתו “Going to serenity” בתל-אביב על ידי אנסמבל "מוסקווה" למוסיקה חדשה. יצירתו “to and beyond” הוקלטה על ידי ראובן סרוסי בגיטרה ב-2018. יצירתו Cantabille בוצעה על ידי טיבי צייגר ב-2020, במסגרת קונצרט קאמרי של אנסמבל המאה ה-21. ב-2020 הוקלטה יצירתו "Chamber music 2020" על ידי אנסמבל המאה ה-21. משנת 2015 חבר בצוות ההוראה של "הגראז'" בתל-אביב.

על "ארבעה וחמישה":
היצירה נכתבה מתוך רצון לשלב ולעמת בין שני הרכבים- רביעיית מיתרים וחמישיית עץ. נוצר אצלי הרצון לשים את שני ההרכבים כשני גופים, זה מול זה. זוהי אמנם תשיעייה, אבל ניסיתי לשמור על הומוגניות הגופים. הומוגניות זו אמנם נשברת פעמים רבות ביצירה, אך יחד עם זאת נשמרת הדואליות, באופן המזכיר מוסיקה של המאה ה-16.

היצירה כתובה בשלושה פרקים, כאשר כל פרק עוסק באספקטים שונים של יחסי גומלין מוזיקאליים. היצירה מכילה בתוכה סיפור מסגרת, ומסתיימת כפי שהתחילה. איזון זה נותן לה מהות של ממש. השפה בה אני משתמש היא במובנים רבים טונאלית, רעיון העומד בבסיס המוסיקה שלי. אני רואה חשיבות רבה ביחסי היררכיה הרמונית, ואינני נוטה לוותר עליהם בנקל. הקשר עם המוסיקה המסורתית נמצא אצלי תמיד- ואני רואה בכך חשיבות רבה.